אני סופרת
את השבועות היוצאים ממני לפי
ירח מלא
חיוור (כמה בדידות מאירה אותו)
ולפי הימים המתארכים
(שעות הביניים המקדימות את הליל משניאות עליי עצמי),
עלי כותרת במחזורים תשוקתיים של
אודם-שושן,
נושרים אצלי בגינה
(מנווני גוון)
ולפי מספר הפעמים שאתה
גומר אצלי במיטה
בכל פעם שאתה בא
(הטרחה השנואה להחליף מצעים אחריך
כבר מחייכת בטקסיות של הרגל.)
פיתחתי אמפתיה
(כמה רוך במילה הזו)
כלפי גברים בעלי
כפות רגליים קטנות,
יכול היה להיות בזה משהו טראגי:
אי יכולת להגשמה עצמית בחיים
(תחושת נחיתות מובילה לחיפוש נחמה-
הייתי נותנת לשקספיר לכתוב.)
באמת,
זו תורה שלא היית מוצא בה סתירות
(אתה- סתור הנפש הנצחי שלי,)
אולי עדיף כך
שהלכת ומי יודע אני
חושבת אולי עדיף כך אני
קרובה לעשרים
מגרדת עצמי על הכביש המהיר ואני
חושבת שאני
קרובה לעשרים
ומגרדת עצמי על הכביש המהיר
(הפאסיביות מנחמת,
אף לא אני אלו
המחשבות נושאות
בטוח
הדרך למטה שקטה.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.