האם בראשי ממלמלת
לבש סודרך שמא תתקרר
שמא תפשוט בגופך צינת ליל
גופך הצעיר, האהוב, הסוער

האב הזועף מרעים בטן
אסוף שתיקתך, אל תלחש
אל תחצין היותך פן יראוך
כפי שהינך באמת, כחלש

אנשי הקיבוץ מנידים
את ראשיהם, כתפיהם, מבטם
הן ידענו מאין קורץ הוא
הן ידענו כי יהיה כמותם

נופי הילדות מלאי שקט
כבר אינם מחייכים לקראתי
עסוקים בחיפוש התוחלת
מחכים שאקבור בם אותי

סופי מעגל מתרבים
עת שנים עורמות להג לרש
שעודו מנסה להגיע
לילד ההוא, המבויש
לילד ההוא החולם
שלצד אמיתות העולם - מתגשם