אחת מהנאות אכילת הסטייק היא הלעיסה, ואחת מהנאות-השוליים
בלעיסה היא חדירת סיבי בשר עמוק בין השיניים, סיבים שאינם
נותנים מנוח עד שאתה מחטט היטב, בעזרת קיסם, בין שיניך. פעולה
זו מתבצעת כך: יד שמאל מחפה בנימוס על הפה ועל יד ימין. יד
ימין מתמרנת את הקיסם. שכניך לשולחן, העסוקים באותה המלאכה
עצמה, יודעים לתרגם את תנועות החלק הגלוי של שורש כף ידך
הימנית למפת ניווט מדויקת של התנועה המתאימה של קצה הקיסם בין
שיניך, החל בתנועות הקטנות, פנימה חוצה, של "הנה זה בא" וכלה
ברגע המדויק של התנועה האחרונה, הארוכה יותר של "יש!" והעברת
השלל בדיסקרטיות בחזרה אל בין השינים החותכות, להפיק ממנו את
טיפת הטעם האחרונה, והמעבר לשן הבאה.

לפני זמן מה אכלתי סטייק עסיסי במיוחד, עם תוספת של סלט תרד.
תהליך החטוט עם הקיסם, בשולחן, הותיר אותי לא מסופק. כל הדרך
הביתה לשוני טיילה ללא הרף בין שיני. גם הטכניקה למתקדמים של
סינון סילון אוויר דרך השיניים לא הואילה וכך עברתי בבית לשלב
הבא של התהליך, שלב החוט הדנטלי. אם נדמה שהקיסם משתייך לקבוצת
כלי ההקשה בתזמורת, אולי המקל של נגן הגונג, (והטכניקה
הסילונית לחליל הפיקולו), הרי שהחוט הדנטלי מייצג את הקשת של
הכנר הסולן. כל כנר מתחיל יכול לזייף את התווים של הקונצ'רטו,
אך דרוש אמן בעל שיעור קומה לבצע אותו באופן מושלם. הסוד הוא
באורך החוט, מספר הליפופים (לעיתים נראה שיותר מדי חוט מוקדש
לשלב זה, אך אם מנסים לחסוך בחוט יתר על המידה, לא מפיקים בסוף
את הצליל הנקי, הטהור), סביב אילו אצבעות, זווית המשיכה של
הקשת (החוט) על פני (בין) המיתרים (השיניים), וכמובן
שהאינטרפרטציה האישית היא המעלה את הנגינה לדרגה וירטואוזית.
רק לעיתים רחוקות פוקע מיתר ויש להחליפו, או שפיסת בשר עקשנית
במיוחד משתחררת בפתאומיות, ניתזת לחלל העולם (החוט משמיע סי
במול פיציקאטו) ומתייצבת, לנגד עיניך המשתאות, במה שנראה
כקריאת תיגר על חוקי הכבידה, מרחפת ללא תנועה בחלל האוויר. אתה
מושיט לאט את ידך, תופס אותה בין האגודל לאצבע המורה ומחזירה
לפיך, לגורלה, שלא תישאר דבוקה אל המראה.

נסיונות לחסוך בחוט הדנטלי ולעשות בו שמוש חוזר נועדו לכשלון.
במקרה הטוב החוט, שספג לתוכו רוק ומיצים שונים מחלל הפה,
והתייבש במשך השבוע, ייקרע במשיכה הראשונה. במקרה הגרוע החוט
ייפרד תוך כדי השמוש החוזר לסיבים סיבים, דקים דקים, שיתקעו
בין השיניים וחלקם יישארו שם עד לביקורת השיניים הדו-שנתית
הבאה. לא, את החוט יש לזרוק לפח מיד לאחר השמוש הראשון ובבוא
הזמן לקחת חוט חדש.

יש כלב מעצבן שמסתובב במקום מגוריי, הופך את פחי הזבל ואוכל כל
דבר. אבל כל דבר. במשך הימים אחרי שאכלתי את הסטייק, נראה הכלב
מסתובב כאשר מאחוריו, אבל ממש מאחוריו, משתלשל חוט לבן, דקיק,
עליו תלויים בזה אחר זה גושים שהתקשו. בכל יום התארך החוט,
בעמל רב, בגוש או שניים נוספים (תלוי בשללו היומי של הכלב).
הגושים, שהשתרכו אחרי הכלב בכל אשר הלך, השתפשפו על מדרכות
וכבישים. עובדה זו, יחד עם ליקוקיו התכופים של הכלב בניסיון
נואש לשחררם גרמו לכך שהגושים הלכו ונעשו עגולים וחלקים כחלוקי
נחל. אחרי שבוע השתחרר, יחד עם אחרון הגושים, גם קצה החוט וכל
השרשרת נותרה מוטלת באבק הדרכים.

זקנה שהזדמנה למקום, לבושה סחבות, חסרת שיניים, מוליכה לפניה
בעגלת סופרמרקט את כל רכושה עלי אדמות, מצאה את השרשרת וענדה
אותה לצווארה.

ואם מצאה היא יופי במחרוזת פנינים זו, אנא, מצאו זאת בלבבכם לא
לקלקל לה את המעט הזה.