עוד מעט את עוזבת את ביתי
וכבר לא אוכל לקרוא לך בתי
מי יודע אם תביטי לאחור.

מתחילה לחוש בחסרונך
ריחך עדיין כאן,
אך לא גופך
רק השקט שולט.

עדיין טרייה במחשבתי
זוהרת ויפה,
בוגרת יותר וחכמה
אך אני עדיין לא שקטה.

רגשות אשם מנקרים
על כמה מה שיכולתי להעניק
הבנה, הקשבה והתחשבות
תאוריה וגם התנסות
הרבה יותר מכל דבר
עכשיו כבר מאוחר.

המנקות בחדרים ואולמות
אוספות את השאריות
של מה שהיה,
של מה שיכול היה להיות,
של כל החלומות והתקוות.

אך את כבר אינך
אינך מביטה אחור
את פוסעת קדימה
ואני, מחפשת מסתור.