סתם עוד יום עבר ולא נגמר, והוא יושב בצד, חושב, אולי צריך
להתאבד, למי בכלל יהיה חשוב, אם הוא ישוב או לא ישוב.

וסתם חושב על החיים, אולי יכול להיות מדהים, אם רק היה קצת
מאמין שמישהו אותו יבין, ושאולי האהבה עוד תגלה אליו חיבה.

ואם זה סתם, אז מה חשוב. ואם ילך ולא ישוב? כי אין הורים ואין
אחים והחתול מת בדרכים. זה לא נחמד להיות לבד.

אתמול הלך סתם לטייל, פגש אחת, "אני יעל... ומי אתה, תזכיר לי
שוב." - " אני כך סתם, איני חשוב. עזבי, מחר יהיה נפלא." ולו
היה פשוט נורא.

פתאום סתם קם מהחלום. ישב לבד וכך פתאום. נזכר שההורים חיים,
ושאינם מיותרים. והנה באו גם אחים, הכול הפך להיות מדהים.

וככה סתם פתאום הבין, שיש סיבה להאמין. כי הנה התיישב מולו
"שוקי שווינץ" (החתול שלו). "שלום, שוקי, אתה חי! אני מאושר לי
עד בלי די."

אז סתם זה לא. הכול ורוד. חיים חיים יפים מאוד. ושוב באופן לא
ברור, שוב השתנה כל הסיפור. מהחלום שוב התעורר. חלום נוסף,
חלום אחר.

יושב לו סתם, בחור מוזר, ומתנשף: "גורל אכזר". לאן אלך, לאן
אבוא, ומה יהיה איתי עוד פה. ואז פתאום התעוררה הבחורה
המוזרה.

אשר חלמה שהיא בחור. עניין מוזר, אך לא חמור. והיא בריאה
ומאושרת, היא לא בחור, היא סתם גברת...