בלילה קריר קלות רוחות מזמרות מתדפקות על אוזני, לוחשות להן
לחשים מפתים, סודות סמויים. אל הלב רוצות הן לפלוש לפתותו לבוא
עימהן אלי עולם שהכל בו רוח ונגינה. שהכל בו דמות אהובה ממתיקה
משפתיה נשיקה חותם "ש'ימני חותם על ליבך" חותם על שפתיך. ציור
הרוחות מציירות על ליבי ליפותו כי הרי הוא חתן וזהו ליל
כלולותיו.
מי זאת אשר האירה את הליל? שטפחה על לחייו את בשמה הוורדרד,
שניחוח קיץ אהבים טיבלה על ניצוצות כוכביו. והם המזהירים
משתכרים מהניחוח ההולך ומציפם כך שזולג הוא אל החלל הריק ובונה
שביל זהוב של חופה, שביל דבש משכר.
ולמלאכי צבא השמיים העומדים על משמרתם מגיע ניחוח הקסם ומפילם
חולי אהבה לטעום גם הם , לפסוע גם הם על שביל דבש כלולות זה.
כך עומדת כל פמליית השמיים סביב החופה, חופת הכלולות שלי
ושלך.
והנה מעין הסהר מלוות את דמותך בשולי לובן השמלה הרוחות
המזמרות. נגינתן הרחוקה הולכת וקרבה וככל שקרבה כל הפמלייה
נדמית כפרח שפוער את כותרותיו לדבורה הטועמת.
נגינת הרוחות נושפת על צוף פרח זה והנה מתפזר הוא...על לחייך,
על צווארך, על שפתייך. הכוכבים ונצוצותיהם, מלאכי צבא השמיים
וכל פמלייתם בך אהובת שפתי חתומים. גם שפתי, גם הן את נגינתך
רוצות לחטוף, אותך לנשוק. את הכל, את הכל...