איזה אחלה בחלה, נח לי
עם כוס של נחלה, קצת הל וכפית סוכר פתחתי את הבוקר
יום ארוך מחכה לי היום, כן
תכנונים של שבוע מראש כבר טיפ טופ
הרמתי את התיק ויצאתי מהדירה
מעלית רחוב ורכב - שיעור נהיגה
ותיכף יורד את פרויד בת גלים, על הגלגלים
הילוכים עולים כמו רמת אדרנלין
כמו העלייה בדרך לבצפר הריאלי
ליום לימודים שנגמר יותר מהר מבדרך כלל
היי! ניצי וטינצ' באו לבקר! מה יש לספר?
מצטער, אין לי זמן לדבר
כי אני ממהר אל המרכזית
לקחת רכבת לת"א לעוד תוכנית
של דיבור צפוף כל יום רביעי זה
כדי שאמא תהיה גאה בי - אני בטלוויזיה

סיפורו של יום ארוך
שבסיכומו הפך לברוך
אבל האופטימיות הצילה ת'מצב
ביחד עם הלשון, העט, המקצב

בתוך עיר גדולה עם טייכנר ווליש ועוד
תופסים מונית במטרה לראות
את שירי (מימוש) ולפני שפצינו את פינו
גילינו שאנחנו איפה שרצינו להיות
ציפיות משתלמות בדברים הכי קטנים
כשהדברים הגדולים מתפוצצים בפנים
ציפיות מפתחים לדבר הלא נכון
פאק - שירי לא במקום הראשון
שוק - ומהלומה בבית החזה
פלופ - אגו מתחת לקו המשווה
הסיבה היא הלא נכונה - גם הפעם
כי פישי הגדול היה ראש קטן
וטען שהקטע כתוב
what the fuck? זה אילתור! תבדוק את זה שוב!
תחתוך לי את הגוף - אם היא משקרת
תקרא לי צנצנת כרוב אם היא לא מאלתרת

מסתבר שחייתי בסרט
מרגע זה כל הסצינה נראית אחרת, קודרת
כל בנאדם שני פה אפס. וואללה באמת שצר לי
שהראפ בארץ נראה כמו קוד בינארי

סיפורו של יום ארוך
שבסיכומו הפך לברוך
אבל האופטימיות הצילה ת'מצב
ביחד עם הלשון, העט, המיקצב

משם בלי מיקצב עשיתי באטל עם לוקאץ'
שהעמיד אותו במקום. בדיוק י'שמן!
מסתבר שפעם זוהמה, תמיד זוהמה
התפלא כששמע ששירי לא רשמה
"תקלל ותשים רגל, תהיה בהמה
אבל אחי - היא תיקח מזה רק מחמאה
יקירי תבין איכות לא נמדדת על נייר
והיא לא צריכה לכתוב" אבל מכאן זה מיותר
הפנינו גבינו נסענו לתחנת הרכבת
וכשכבר התחלתי לתכנן בראש איפה אני אשב
את התיק לא מצאתי, אידיוט מלומד
נזכרתי שהדרעק נשאר באולפני מימד!
אז מיליון טלפונים - כי אין שיחות יוצאות
הליכה בין בטונים - המתנה למוניות
עד שמצאתי את התיק, כסף וזמן נחוץ בוזבז
הכל בגלל השכל שלי שלא היה מאופס

אז לא היה בריטפופ, ועוד מעט אלך אולי לישון
אבל היה היפ-הופ, והבנתי שיש לי אינטרס למיקרופון
כי יש לי כישרון, קבלתי ביטחון, וגם שכל יש לי קצת
ולסיכום היום, נשים שוב ת'פזמון, עוד באר, עוד מעט

סיפורו של יום ארוך
שבסיכומו הפך לברוך
אבל האופטימיות הצילה ת'מצב
ביחד עם הלשון, העט, המיקצב.