היום פגשתי מישהי, היה לה משהו בעיניים, מן כמיהה כזו,
בדידות.
בהתחלה לא הבנתי מה זה. וגם לא כל כך עניין אותי, אבל אחר כך,
בלילה, יצאתי לטיול ונזכרתי בה, נגעה לי בלב הבדידות הזו,
הכמיהה.
חשבתי לעצמי, אולי כדאי לי לחפש אותה, לומר לה שאני יודע כמה
שהיא בודדה, ושיהיה בסדר, ואולי גם אתיידד איתה, כי הרי יש לנו
משהו במשותף, אבל יותר פחדתי שזה יקרה, ואז אהיה האדם היחיד
שלה, ואצטרך לדאוג לה ולהיות איתה כדי שלא תהיה לבד כל הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.