כשאני נכנסתי לסצינה הזאת הייתי בן 15.
זה היה לפני 8 שנים...
כשאני נכנסתי לסצינה הזאת היו ערבים קטנים ומחתרתיים אבל
איכותיים, ואני לא מדבר על ההפקה, כי אף אחד לא שם זין על
ההפקה... היו אנשים איכותיים. אנשים אמיתיים שבאו בשביל
המוסיקה ובשביל האחדות, לא בשביל להראות ולהיות "מישהו".

כשאני נכנסתי לסצינה הזאת, אני לא אומר שלא היו ילדים... אני
עצמי הייתי ילד... אבל לא ילדים הנהיגו את הסצינה הזאת.
וכשמישהו ניסה להרים משהו איכותי בארץ הרימו אותו על כפיים
ונתנו לו את כל הפירגון.
אנשים ידעו להעריך את מה שיש להם בידיים והוקירו כל פיסת מטאל
שהם יכולים לנשום. זה אנדרגראונד אמיתי... זה מטאל.

היום הכל נלקח כמובן מאליו ואנשים קוטלים אחד את השני בצורה
פשוט מעוררת חלחלה.
נשבר לי הזין מלראות ילד שכשאני שמעתי לראשונה את IRON MAIDEN
הוא עוד הלך לעבור בדיקת חום רקטאלית בטיפת חלב מתלונן כמו
חתיכת הומו על כמה הסאונד היה חרא וההפקה לא הייתה מאורגנת.
אתם יודעים מה? לכו תזדיינו כולכם. אם זה היה באמת אמיתי וחשוב
לכם זה לא היה מזיז לכם והייתם מתעסקים במה שבאמת חשוב. מוסיקה
ואנשים! אנשים שהם כמוכם ואמורים לא לשפוט אתכם.

כשאני נכנסתי לסצינה הזאת... האנשים שהקיפו אותי היו אנשים
שיכולתי להזדהות איתם... אנשים שיכולתי להגיד "היי הנה עוד
אנשים כמוני" אנשים שיודעים מה זה לא להשתייך ויודעים מה זה
גאווה ומה זה כבוד הדדי.
היום אני מוקף בדור המשועמם שמחפש להיות מישהו.
ואת האמת, די נמאס לי.

אנחנו באופן תמידי מנסים להצדיק את עצמנו.
"אני מטאליסט... אבל... זה לא מה שאתה חושב אני לא שוחט חתולים
או משהו כזה", עושים סרטי הסברה כאילו אנחנו הרשות הפלסטינית.
משמיעים לאמאלה ואבאלה שירים שקטים של אורפנד לנד כדי שיראו
שמטאל זה לא כל כך נורא.
הולכים להופיע אצל לונדון וקירשנבאום!!! ומילא הם זו לפחות
תוכנית אינטלגנטית... אבל ייצוג של המטאל באקזיט.
למי אנחנו אמורים בדיוק לנסות להשתייך? ממי אנחנו מנסים לקבל
הכרה? מאותה חברה שממנה ניסינו לברוח?
ההיפים של שנות ה60 בסוף קיבלו הכרה והבנה ונטמעו בחברה
האמריקאית, והם הפוליטיקאים ועורכי הדין של היום.
לשם אנחנו מנסים להגיע? לתרבות פרווה שתרצה את כולם?

אתם יודעים מה? אני מקווה שזה יקרה...
כי אני אמון בסצינה הזאת כבר איבדתי.