בארמונה של המלכה
שרר קול שיר והילולה.
אלת הניל כל לב סדקה
עם מבטה וצליל קולה.
עיני כולם נישאו אליה,
לפתע מבטה שפל.
הירהור נוגה על סתיו חייה,
עמעם את זוהר עין הטל.

כל האורחים אף הם החרישו
והמשתה כולו נדם.
המלצרים יינות הגישו,
לקול דממת קולות אדם.
ראשה הגא זקפה לפתע,
ועם מבט בהיר וחד,
אמרה בקול חסר כל רתע,
את דבר מלכת פסלי העד:

אהבתי,לכם היא אושר?
ובכן, האושר הוא סחיר.
מי ינצל את שעת הכושר
ואת אהבתי יכיר?
מחיר האושר לא אפקיע
בסך הכל, חיי אנוש.
בתום ליל אהבה משביע
יהיה גופו ללא הראש.

סיימה דבר. אימה ופחד
חזתה היא בעיני כולם.
עם תאווה גדולה עד רעד
אשר שטפה אותם כדם.
שומעת היא קולות מורא
ושל חמדת, תשוקת גברים.
מבט של בוז היא בם יורה,
על שאינם עוז מרהיבים.

לפתע איש אחד מצדיע
ואחריו שני נוספים.
בצעד עז ולב מרקיע,
אליה הם קרבים, קרבים.
היא קמה לקראתם בנחת,
אלי קוני אהבתה.
שלושה לילות קנו ביחד.
ואחר כך? אל המיתה.

לפי הפור נקבע התור
בפני קהל המום, דחוס.
ראשון הוגרל לוחם גיבור,
ותיק קרבות, הוא פלביוס.
שנוא שנא הוא את אישתו
לכן קנה את ליל הדבש.
הלוך הלך הוא אל מותו,
כדי לפגוע בה ממש.

שני קריטון חכם עדין,
למד את ידע אפיקור.
קריטון,זמר ומאמין
של אל האהבה אמור.
הוא את נפשו ביקש לתת
מנחה לאל האהבה,
אף אם אימו תספוד למת
ותשאר עם כאבה.

שלישי הוא נער מיוסר
בתאווה בלתי נכבשת.
את שמו לנצח, לא מסר
בשל תשוקה כאש, רוגשת.
טהור ,אוהב, רך ותמים.
חביב כל אם ונערה.
הביטה בו ברחמים
מלכת מצרים התמירה:

אלת העונג, בי נשבעתי,
אותך שירתתי תמיד.
עלי מיטת עילוס נשכבתי
כעל מזבח אל יחיד.
הקשיבי לי אלה, הפעם
ואף אתם אלי הים,
אלי אאיד אדיר הזעם
וכל אלוה שקיים.

בכל עילוס ותאווה
אלהיט את בעל תשוקותיי.
את כל רזי האהבה
אגל לאיש בין זרועותיי.
אך כאשר יבזיק השחר
עם האוורורה הנצחית,
יופרד הראש מגוף הנער,
עת התליין חרבו ינחית.