[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חירות אופק
/
דוד ומטבעות האושר

דוד מוציא את הכלבה שלו לטיול ארבע פעמים ביום. אף אחד לא יודע
שהכלבה היא רק תירוץ. בכל פעם שהוא מטייל איתה עיניו נתלות
בקבצנית שמעבר לכביש. דוד חושב שהיא הבן אדם הכי מכוער שנקרה
בחייו. בכל טיול שלו עם הכלבה הוא מהרהר בדבר מה אחר שהיה משנה
בה. פעם זה השיער המדובלל שמשווה לה מראה של מכשפה זקנה. פעם
זה אפה הנשרי והמקומט. פעם אלה הן אוזניה הפחוסות ופעם זה עורה
הצפוד.
דוד הוא איש שההרגלים מנהלים את ימיו והופכים אותם לחיים. בכל
בוקר בשבע וארבעים בדיוק הוא מתייצב בתחנת הפיס שבקצה הרחוב,
מפטיר מבט חפוז אל עבר הקבצנית שמנמנמת על קופסת קרטון מעופשת,
ומגרד את מזלו. פעם בשבוע הוא חולם חלום שמזל הבחורה גדולת
המימדים אשר יושבת על הכיסא הזעיר בתוך תחנת הפיס מצלצלת לביתו
בשעת לילה מאוחרת ומכריזה בקול מסתלסל לתוך השפורפרת שהוא זכה.
החלום תמיד נקטע ברגע שהיא מתחילה לגלגל את הסכום מלשונה. אבל
דוד בטוח שזה סכום נכבד, כל כך נכבד עד שהוא סיגל לעצמו מנהג
חדש ובכל בוקר שהוא מתעורר שטוף באושר מהחלום הלילי הוא קונה
חפיסת שוקולד לבן ונותן אותה למזל.

בוקר אחד דוד, כהרגלו, ספר חמישה פחי זבל ירוקים ועשר מנורות
רחוב, מתחנת הפיס אל מקום עבודתו כשלפתע הוא הבחין בשלט חדש על
אחת המנורות:
"האם מאסת בשגרת חייך?
האם אתה מחפש גיוון?
זה הזמן לחולל שינוי!
הצטרף אלינו לסדנה לחיים טובים!"

דוד חייך אל השלט הלבן, הסיר פיסת אבק מחליפתו האפורה, רשם את
הכתובת בפנקסו המקומט והמשיך לספור מנורות עד שהגיע לעבודה.

בסדנה לחיים טובים היה מדריך קירח בבגדים כתומים. הוא ענד
שרשראות צבעוניות והיה לו עור בעל מרקם נעים. הוא היה צעיר
מדוד בעשרים שנה אבל דוד חש שהוא יודע הכל על החיים. אחרי כמה
מפגשים אינטנסיביים שבהם הוא חייך המון והחזיק ידיים עם אנשים
במעגלים המדריך הכתום קרא לדוד לשיחה פנים מול פנים.
דוד פרס בפניו את סדר יומו המסודר ואף סיפר לו על כך שהוא
התאלמן לפני מספר שנים. המדריך קבע - "דוד אתה חייב שינוי
בחיים".
כמה מילים נזרקו לאוויר, ידיים טפחו על שכמות, חיוכים שורטטו
על שפתיים ודוד בליבו האפרפר ידע מה המתכון לחיים הטובים.

הוא שב הביתה וספר ששה מעברי חצייה, פתח את פנקסו וקרא את מה
שהמדריך כתב: "תעשה מעשה אחד שהרבה זמן רצית לעשות ולא העזת".
דוד הרהר במילים שנצצו על הדפים הצהובים וביד רועדת רשם את
שלושת הדברים שתמיד רצה לעשות:
1. להיות מליונר
2. לצחוק במשך חצי שעה שלמה
3. לשנות את הקבצנית

מכיוון שלהיות מליונר היה דבר שלא היה בשליטתו ומכיוון שלא היה
דבר בחייו שהצליח להצחיק אותו דוד בחר באפשרות השלישית. הוא
ישנה אתה הקבצנית. הוא יסיר ממנה את כסות הדלות ויפיח חיים
בגופה הגרום.

שלושה ימים רצופים דוד התהפך בשנתו ולא חלם חלומות עד שהרהיב
עוז ובבוקר לאחר שגירד את מזלו הוא חצה את הכביש ופנה
לקבצנית.
"סליחה?" דוד שאל בקול חלוש.
"כן אדון! כמה שקלים לזקנה חולה! יברך אותך השם יתן לך בריאות
ומזל, אינשאללה!" דוד הנבוך זרק כמה שקלים לקופת הפח של
הקבצנית ולא נע ממקומו.
הקבצנית המשיכה לזרוק דברי ברכה לעוברים ושבים ודוד ניסה לסתום
את אפו כנגד הריח המר שעלה מגופה.
"מה זה? אתה עדיין פה? מה זה אדון רוצה לקחת לאישה חולה את
מקומה?" הקבצנית שאגה בפה חסר שיניים אל עבר דוד המופתע.
"חס וחלילה" הוא מלמל "זה פשוט ש... זה פשוט שרציתי להזמין
אותך לקפה"
הקבצנית חייכה והבל פיה עירבל את קרביו של דוד. היא אספה את
חפציה חיש מהר ונדדה עם דוד אל עבר ביתו.

דוד המרוצה לקח את כל ימי החופש שהגיעו לו משנים של עבודה
רצופה ואת כל ימיו השקיע בטיפול בקבצנית. הוא קנה לה בגדים
חדשים, אינספור סבוני רחצה, קרמים, שמפו ומשחות שיניים במגוון
טעמים. אך ללא הואיל הקבצנית סירבה להשתמש בתכשירים ובכל לילה
הייתה נכנסת למיטתו של דוד ומקפלת את גופה בצורת פושטת היד
האופיינית. דוד התעקש ואף רקח לה מאכלים, אך בכל לילה בשעה
קבועה הקבצנית היתה עוזבת את ביתו ושבה למאורה שלה שמעבר
לכביש.

לילה אחד הקבצנית הסתובבה אליו בשנתה ולחשה לו בריחה המר "אני
עשירה". דוד ניעור משנתו בשניה והקבצנית פרשה בפניו את כל בדיה
שבתוכם היו קבורים מטבעותיה הרבים. כל הלילה ספרו השניים את
השלל ודוד זרח כי הצליח להשיג שתי מטרות מבלי משים.
כמה ימים חלפו ודוד הכריז בפניה שהוריו מגיעים לביקור. "הם
רוצים להכיר את האישה שחוללתי בה ניסים". הביקור דרש שהקבצנית
לא תלך ערב אחד לעמדת עבודתה ותצטרף לדוד והוריו בארוחת ערב
במסעדת אווזים.
הקבצנית התרעמה ודוד האדים. כמה מילים נזרקו לאויר, כמה קללות
השתרבבו מהלשונות, כמה דחיפות הזיזו את הגופות ופושטת היד
הכריזה "אני קבצנית וזה לא ישתנה בחיים". היא ארזה מטלטליה
ובלי להפרד לשלום יצאה מהבית ומצאה לה פינה במקום אחר.

דוד הזועם חזר מהמפגש עם הוריו, הוא פתח את דלת הבית הריק
והביט בו מאושר. המטבעות שספרו היו בכל מקום. פזורות על הספות
בסלון, ליד הקומקום במטבח, מתחת לסבוניה באמבטיה, על מיכל
הניאגרה בשירותים, בין פירורי הלחם על השולחן, הוא כל כך היה
עסוק בקבצנית עד שלא שם לב שהאוצר רק הלך וטפח.
הוא שוטט בבית כמוכה טירוף אוסף את המטבעות ומחייך. לרגע אחד
נעצרו רגליו הוא פתח את הפנקס ומחק את רשמיו. הוא לקח עט
ממגירה עמוסת מטבעות ורשם: "המתכון לחיים הטובים החדש". דוד
לקח שני שקי זבל גדולים הניח בהם את כל המטבעות ונעמד על אדן
החלון. אחד אחד הוא השליך את המטבעות כשמגרונו מתגלגל צחוק עז
ואיתני, הוא צעק אל עבר העוברים ושבים :"היא קבצנית וזה לא
ישתנה בחיים" בין פרץ צחוק אחד למשנהו דוד הבין שהקבצנית
הותירה את כל חסכונותיה מבלי להביט חזרה והדקות חלפו, כבר עברה
לה חצי שעה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"שואה -
המחזמר"





(סתם רעיון)
בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/05 10:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חירות אופק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה