האש משתוללת לפחות כבר חמש שנים. לפעמים היא עולה ולפעמים היא
יורדת. אבל כל הזמן היא מלחכת. כבר התחלנו להתייאש כולנו.
אבל לא עוד. כי הנה הוא מגיע, האיש העשוי ללא חת. גיבור ישראל.
הנה הוא מגיע לכבות את הדלקה הנוראה המשתוללת. רק הוא יציל
אותנו מכליה, מאובדן. רק הוא!
אמנם, יש הזוכרים תקופה רחוקה מהעבר, שבה היה הוא עצמו מסתובב
עם ג'ריקנים של נפט, אותם היה שופך להנאתו בכל פינה. יתכן וזה
נכון. אבל עכשיו הוא השתנה. מאז נבחר להיות מפקד הכבאים
הלאומי, הוא הפך לאדם אחר לגמרי (והרי העתונות החופשית שלנו,
כלב  השמירה, בעצמה אומרת כך - אז איך יכול להיות אחרת?). הוא
לא מסתובב יותר עם אותם אנשים מפוקפקים מפעם, שעזרו להצית את
האש, שהיום צורחים עליו שבגד בהם כשחצה את הקוים (וגם אם הוא
נפגש, זה רק לצרכי הרגעת הרוחות ומתוך כוונה שיראו את האור
שהוא ראה). הוא הפך אחראי ושקול ובמקום שבעלי תשובה עומדים -
אתם יודעים (יש כמה המספרים שפעם, כאשר היה לנו מפקד כבאים
אחר, היה הוא מאשים אותו שהוא לא יודע לכבות דליקות ושרק בגללו
נשרפים למוות בני אדם. אבל המפקד ההוא כבר איננו; פעם בשנה אנו
מתכנסים בכיכר העיר כדי לחלוק לו כבוד, למרות שבקושי זוכרים מי
הוא היה ומה הוא עשה, רק זוכרים שאז היינו במצב יותר דליק,
בניגוד להיום). כל זה לא משנה. צריך לתת לו קרדיט - גם אם  יקח
לו עוד כמה שנים. מה יש? למי בוער?
כן, הוא יציל אותנו. רק הוא יכול. רק הוא מכיר, בתור אקס
פירומן, את עוצמת האש, את מידת התפשטותה ואת האסון שהיא עלולה
להביא על כולנו. כשהוא עולה בסולם ומביט בלהבות אנחנו יכולים
לישון בשקט, גם אם בעיניים שלו עצמו בוערת להבה...