היום קרה לי דבר מוזר. קצת מצחיק, אבל הזוי בהחלט. בערב, לקראת
11 ליוויתי את חברה שלי לתחנה המרכזית (בגדרה) וכשהיא הלכה,
התחלתי ללכת הביתה. כשהגעתי לפניה לרחוב המוביל הביתה, החלטתי
ללכת לכיוון ה"ספסל" - המקום בו החברים שלי מבלים די הרבה
ובזמן האחרון גם אני הייתי שם מספר פעמים.
רציתי לראות אם הם שם, אם לא, אמרתי לעצמי, אני אחתוך דרך עמק
הנשר. הם לא היו שם, אז לקחתי את הקיצור מהחורשה. בדרך, הדי
חשוכה וחולית (מה שלא היה כל כך חכם מצידי כי מלא אבנים נכנסו
לי לאולסטאר), תקף אותי צורך עז (לא עז כמו "נפלה עלי עז", אלא
כמו "צורך עז") להשתין. בהתחלה חשבתי להשתין שם בצד (זה הרי
מעבר חצץ דרך חורשה שעוברים בה לא יותר משלושה מסוממים בלילה,
ככה שלא נראה לי שמישהו יראה. למרות שיש איזה בית שדווקא כן
משקיף מאחד החלונות לסמטה, אבל אפשר להסתדר עם זה), אבל אז
נזכרתי שהי, אני מטר מהמתנ"ס, אני יכול להשתין בקלאס!

יש למתנ"ס שתי כניסות מקדימה. אחת, הקרובה יותר, היתה סגורה,
ואז חשבתי שאולי המתנ"ס סגור, אבל הכניסה השנייה היתה פתוחה
וגם היו אנשים בחוץ. נכנסתי וראיתי כמו אחרי מסיבת
"מועצת-גדרה-ומתנ"ס-גדרה-חוגגים-בניית-כיכר-חדשה" המון שקיות
זבל מלאות בכלים חד פעמיים, ובצד, על השולחן, קרוב ל-10 תבניות
חד פעמיות עם מאפים.
הדבר הראשון שעלה לי לראש - ישיבת מועצה, נגמרה לפני חצי שעה.
בדרך לשירותים, שעברה ליד הכניסה לאולם האירועים של המתנ"ס,
ראיתי שמתנהל אירוע כלשהו. המון אנשים (באיזור ה-150 או יותר)
יושבים ליד שולחנות, כיבוד, מארח שמדבר עם המיקרופון.
הוא אמר כל מיני דברים על המדינה ועל זה שאנחנו פה כבר 70 שנה
(המדינה 57, גדרה 120, אז על מה הוא דיבר רק אלוהים ומי שהיה
באירוע יודעים). השלפוחית שלי כמעט התפוצצה אז לא ממש התעסקתי
בדברים שלו, אבל מאיך שזה נשמע הייתה לי הרגשה משונה שזה ישיבת
"תרום הפגנה נגד ההתנתקות ברחובות" או משהו כזה. השתנתי,
ובחזרה עברתי דרך הבופה ובזוית העין שמתי לב לבקבוק מים
מינרלים, קרים וצוננים, עם הלבן הקר הזה על הבקבוק (זה שתמיד
אחרי שמחזיקים אז יש סימני ידיים על הבקבוק. אמרו לי פעם שזה
נקרא לחות או משהו בסגנון). כמובן שניגשתי מיד. מזגתי לי
מהבקבוק ואז בא מישהו שבחיים לא ראיתי, חיפש באוכל, ומלמל
(כנראה לעצמו) "יש פה משהו מעניין?". "אתה יודע מה הולך פה?"
"חינה". "אפשר לקחת אחד?" "כן בטח תיקח לך". "תודה".
לקחתי לחמנייה, "אתה הבן של טלילה נכון?" "כן איך אתה יודע?"
"היא עובדת איתנו במתנ"ס". הלכתי. בחוץ, ראיתי שעל יותר מחצי
מהמכוניות של האורחים יש סרט כתום. אז שאלתי "WTF?! מה הקשר
ביני ובין המקום הזה?"

בדרך, בחניה של המתנ"ס, לקחתי ביס מהלחמנייה ופאק!

זאת הלחמנייה הכי טעימה שאכלתי בחיים!

מיד התחרטתי שלא לקחתי עוד אחת קודם, רציתי לחזור אבל זה שדיבר
איתי, שעובד במתנ"ס ומכיר את אמא שלי (מסתבר...), עמד בכניסה
וקצת התביישתי. אחרי הכל, להדחף לאירוע משפחתי (ואני בכלל
אשכנזי, אז אין קשר ביני לבין חינה) ולקחת אוכל זה קצת לא
לעניין, בעיקר אם חוזרים לקחת תוספת. התיישבתי שם במרחק מה
ואכלתי. אחר כך הייתי שם עוד דקה בערך ואז תקף אותי רצון מטורף
לחרבן. כנראה שהלחמנייה הזאתי לא עשתה לי טוב... אז כבר היה לי
תירוץ שדחף הצידה את כל התהיות (אני אוכל בבית, זה אירוע
משפחתי, יאללה שיהיה קצת משהו מעניין ומצחיק, הוא ידבר עלי עם
אמא שלי...) וגרם לי פשוט להתחיל ללכת. כן, גם בדרך היו לי
ויכוחים, אבל זה היה קל יותר כי אמרתי לעצמי "יאללה נו, אני
כבר כאן מה זה משנה?". ככל שהתקרבתי ראיתי שהאיש ההוא כבר לא
עומד בכניסה, את מקומו החליפו שלושה אנשים שדיברו. כשנכנסתי
כבר הייתי כולי באטרף של "אני לא יוצא מפה בלי אוכל!". בפנים
ראיתי את האיש ההוא (אפשר ממש לכנות אותו "האיש ההוא". אבל זה
כבר מופנה למישהו אחר... הרבה יותר מוערך מהעובד במתנ"ס...)
משקיף על כל הלובי והבופה. התמלתי ב"לא-נעימיות" והלכתי זריז
לחרבן. היה נחמד, ובחזרה לא היא לי אומץ אפילו להסתכל ימינה
לבופה כי הוא השקיף עליו כמו שומר ראש גנגסטר עם מגנום
במכנסיים (האקדח, לא הארטיק עם החושים). אז יצאתי במהירות ואז
כל הדרך הביתה קיללתי את עצמי שלא שמתי זין ולקחתי עוד
לחמנייה.

שימו לב: הסיפור בנוי בעיקר מהמון זיוני שכל ואין לא פואנטה,
מטרה, עלילה מסוימת, או פאנצ' ליין. ממש כמו בספרות זולה.
(לכל אוהדי קוונטין טרנטינו, חכו רגע עם התגובות הזעומות, זה
בסדר, גם אני מכיר בע"פ את התפילה מיחזקאל).


עמק הנשר -  זה חורשה כזאתי שיש בה מגרשי טניס, בריכה,
והמתנ"ס.