[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי מצפה
/
פשע אפל

המעלית ירדה בלי מספרים אל מושבת החלל. הייתה לי קלסטרופוביה
מזה. המהירות שבה היא ירדה והתא הסגור גרמו לי לזה. דלת המעלית
נפתחה. אני נכנסתי לתוך בניין שם הייתה הגופה. הגופה הייתה
במצב מזעזע, כולה חתכים, העיניים שלה נעלמו, אפה היה שבור. על
פי אבחנתי התעללו בה קשות. לא נגעתי בשום דבר כדי שהשוטרים לא
יפלילו אותי. על פי האבחנה שלי זאת הייתה נערה בת חמש עשרה לכל
היותר שנרצחה בביתה רצח אכזרי מאוד ועלי הוטל לפתור מי ולמה?




הוא ישב על כיסא מוזהב, עיניו היו חודרות וקרות. הוא היה פושע
שנידון למוות אבל עונשו הומתק ברגע האחרון להיות מוגלה למושבת
החלל של פושעים כמוהו. הוא אמר לי: זה לא הרצח הראשון,  היו
עוד כמה, מחרידים יותר, למרות שיש כאן פושעים, אין ספק שזה לא
הם, נשארת רק השאלה אז מי כן מבצע זאת?  
אמרתי לו שבגלל זה נשלחתי לעזור אבל קודם כל הוא צריך להראות
לי את התיק על הנערה. הוא הראה לי את התיק ואני עיינתי בו בבית
המלון. קראו לה אלינור והיא הייתה פושעת שנידונה למוות אבל
עונשה הומתק ברגע האחרון על ידי מושל כדור הארץ. כאן במושבת
החלל היא עסקה בעיקר בסמים עד שנרצחה. זה לא עזר לי בכלום לדעת
למה היא נרצחה, החלטתי לרדת לפני השטח.



בכל מקום יש בארים וגם במושבת החלל של הפושעים יש בארים.
נכנסתי לבאר אחד והתיישבתי בכיסא. הזמנתי מים קרים כי אני לא
שותה בתפקיד. לפתע ניגש אלי גבר ערום כביום היוולדו, שעיר מאוד
ומדיף ריח צחנה. הוא אמר לי: רוצה זיון הלילה בובה? עניתי לו
שיסתלק כי אני לא מתיחדת עם קופים. לפתע הופיעה ביד שלו סכין
והוא הצמיד אותה לצווארי.
הוא אמר לי: בואי איתי לשרותים או שכאן את תמותי. ידעתי שאף
אחד לא יעזור לי כאן, כי כולם פושעים. הלכתי איתו לשרותים שהיו
מצחינים יותר ממנו. הוא הפשיט אותי מכל בגדי והחל מקיים בי
אונס פשוטו כמשמעו. כשהוא גמר הוא אמר: מצידי את יכולה לספר
למי שאת רוצה, בובה, כי אין כאן משטרה. הוא צחק צחוק מחליא
והלך. התלבשתי מהר והרגשתי מושפלת מאוד אבל הייתי חייבת לבצע
משימה.  



נכנסתי לבית המלון שהיה מאוד נקי ומצוחצח, החדר דמה לסוויטה
מהודרת. ישבתי על כיסא והתחלתי לקרוא את התיקים של כל הנערות.
לא הרגשתי את הדלת נפתחת. כשהרמתי את ראשי ניצב מולי גבר שרירי
שהדיף ריח בושם. הוא אמר לי: שמי לו ואני מכנופית פראטקשן,
אנחנו שונאים זרים. הוא קשר אותי לכיסא. אמרתי לו שבאתי לעזור
להם בפיתרון תעלומה אבל הוא לא הקשיב לי. הוא שלף עט לייזר
וסימן עלי את סימן הכנופיה. הוא אמר לי: אני מקווה לא לראות
אותך יותר, כי אם אראה אותך תמותי.  הוא יצא מהדלת. השתחררתי
בכוחות עצמי.



יצאתי אל הרחוב, טיילתי בו כדי לסדר את המחשבות. לא הרגשתי
שאני נכנסת למערה עד שהקול המוזר נשמע באוזני. פקחתי את עיניי
ולעיניי נגלתה קבוצת יצורים מוזרים. הם אמרו לי: אנחנו היינו
תושבי המקום הזה, בני האדם לקחו לנו אותו ועתה אנחנו רוצים
אותו בחזרה. אנחנו מוכנים להרוג בשביל זה. שאלתי אותם אם הם
אלו שהרגו את הנערה האומללה והתשובה הייתה חיובית. אמרתי להם
שהם צריכים לחיות בשלום עם בני האדם. הם אמרו לי שהם ישקלו זאת
בחיוב. כאן הסתיים תפקידי.  









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבכשא, על
תפרשמוא עט
אשלוגנ אזה

דיסלקט בלי
בטחון אצמי


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/05 4:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי מצפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה