[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל סיגלר
/
החתונה

אני עומד ומסתכל עליה, תראו איך שהיא מאושרת, טוב לה איתו, ממש
טוב לה.
אני חושב לקום מהסס, רוצה לרוץ אליה ולהגיד לה מה שאני מרגיש
אבל מתיישב חזרה, היום זה היום הכי חשוב בחיים שלה, מי אני
שאהרוס אותו?
אז אני מתיישב עוקב אחריה עם העיניים היא נראית כל כך יפה עם
השמלת כלה, שמלה פשוטה, עם כתפיים חשופות שנמשכת עד לקרסוליים
ונעלי עקב לבנות, השמלה הזאת כל כך מחמיאה, על הגוף הנשי שלה.
השיער השחור שלה אסוף במין קוקו שמראה את הפנים היפות שלה, היא
מאופרת בלבן, איפור עדין, כמובן שמבחינתי זה לא משנה מה היא
לובשת או איך היא התאפרה, מבחינתי גם היא תהיה לבושה בסמרטוט
עם איפור מרוח מבכי ושיער פרוע רטוב מגשם היא עדיין תהיה יפה.
היא מדברת עם האורחים שלה, היא כל כך מאושרת איתו היא מחייכת
חיוך חושף שיניים והעיניים שלה בוהקות משמחה. איך נתתי לאוצר
כזה ללכת ממני?
היא הייתה שלי והפסדתי אותה, עכשיו היא שלו. הם מסתובבים בין
כל האורחים מחייכים ורואים עליהם שהם מאוהבים. היא מסתובבת
לעברי רואה אותי יושב עם כוס יין ביד היא מחייכת אליי חיוך
אוהב, אבל לא האהבה שאני רוצה, אני מחייך בחזרה. היא ממשיכה
לדבר עם האנשים וטוב לה. אני רואה שבאמת טוב לה.
היום זה היום החשוב בחייה ואני מבין את זה, אני עוצם את
העיניים ומדמיין אותה צועדת בין כל האנשים מחייכת רק שעל ידה
לא הוא, אלא אני. אני פותח עיניי, זה חלום שאף פעם לא יקרה אני
אומר לעצמי שוב ושוב.
השעות עוברות רחבת הריקודים מתמלאת ומתרוקנת. האורחים נעלמים
ורק זוג או שניים נשארו על רחבת הריקודים, הם רוקדים מחובקים,
באמצע שום דבר, המוסיקה בכלל לא איטית והם רוקדים ככה ואז אני
מבין, עד כדי כך הם מאוהבים.
אחרוני האורחים מתחילים לצאת ואני קם מהכיסא, אני מתקדם לעברם,
לוחץ את ידו
"השגת אוצר, שמור עליה" אני אומר ומחייך הוא מהנהן ומנשק
אותה.
אני מחבק אותה, חיבוק מרוחק, בכל זאת, היא עכשיו נשואה, אני
יודע שזה יהיה הפעם האחרונה שאראה אותה. אני צועד למכוניתי
ונזכר בכל החיים שעברנו ביחד, מכיתה א' אהבתי אותה, כשמשכתי לה
בשיער בפעם הראשונה תמיד היינו ביחד, ועכשיו זה נגמר.
אני נכנס למכונית לא מרוכז בכלום חוץ מעליה, אני עוצר בבית
מרקחת, קונה אופטלגין.
אני מגיע הביתה, עולה מדרגה מדרגה, איך נתתי לאוצר שלי ללכת?
מסובב את המפתח במנעול, נכנס פנימה, רושם איזה מכתב מרופרף, לא
מאשים אף אחד, לא רוצה שהיא תסבול, מגיע למטבח מוזג קצת מים
ומתחיל לשתות, כדור, כדור.
47 כדורים. אני הולך לישון עכשיו, לילה טוב עולם. אני לא אקום
שוב לעולם.
זה עצוב לא, שיום אחרי החתונה, היא תצטרך להיות בהלוויה?
אני מחבק אותה, חיבוק מרוחק, בכל זאת, היא עכשיו נשואה, אני
יודע שזאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טבחים ברשתות של
מסעדות דגים
לובשים צווארון
לבן?



בחורה עם יותר
מידי אינפקציה
באוזן


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/8/05 19:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל סיגלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה