שאלו אותי, אמרו לך פעם שאתה חכם?
אומרים הסיניים היו אנשים חכמים, הם היו טבעיים כאלה. אך לא רק
הם, גם עכשיו ישנם מתנזרים למיניהם שלא אוכלים בשר, לא רוכבים
עליו ולא מחדירים...
היום כולם עסוקים בלרדוף אחר החוכמה הגדולה, כולם בלילה.
והיא ממשיכה לברוח כמו במשחק תופסת מקדים...
ובכלל, מי היא הכוסית הזאת שכולם צמאים לגעת בה? ולמה
המלוכסנים  והמתנזרים האלו מתחרמנים כל כך מהטבע?
אומרים שהיא מושלמת, יפה בטירוף... באיזה לבוש, באיזו עונה?
אלגנטי,זרוק, סטייליסטי, עירום כליל? קיץ, חורף, סתיו, אביב?
מי מכיר אותה, זאת שקוראת לעצמה החוכמה? ואיך הטבע, יצירתו
הגאונית של המלחין הגדול, קשור אליה?
איך היא נראית? אולי כמו גמבה בשוק - מהונדסת היטב, עם גבעות
סיליקון ועטיפה נאה...
ואולי היא אוהבת פרחים? ומתעוררת עם הזריחה, מתפתלת בדשא ירוק
המצופה טל של הבוקר?
אולי מוגלי יודע את התשובה, הילד ההוא שאבד בג'ונגל... לאן
אבד? אולי ההיפך, מצא במקרה... ושב לבית הבן האובד? הרי כל
החיות, מהארנב הקטן עד הדוב הגדול, כולם התאספו כל ערב למשתה
של פירות היער וכולם בהנאה גדולה עזרו לו בכל. והיו לו לחברים
אמיתיים ומשפחה אוהבת. השמש ליטפה כל בוקר מחדש, הנהר רחץ
והרוח שרה שיר ערש לפני השינה. נראה שהוא חזר לעצמו - חזר אל
הטבע, זה חלק ממנו, חלק מאיתנו...

כעלים לעץ...
זרמו נהרות ידינו
שרה לה אדמת גפינו
וחייכו שמי פנינו
לעולם ועד ביתנו

ואולי אפילו מישהו אמר לו פעם שהוא חכם...
ולך אמרו?