אתה יודע...
אני לא מעלה את שמך על שפתיי
מפחד להתמכר לצלילו
לא נותנת למחשבותי להיזכר בך
לא רוצה לזכור את דמותך
לפעמים בלילות חולמת עליך בלי שליטה
ומרגישה נאהבת, אוהבת, בטוחה, רגועה
וכשמתעוררת שבורה
עדיין מחפשת את גופך לידי במיטה
עם השנים עברנו יחד משברים רבים
גיל ההתבגרות שלי והתקרבות 30 שלך
תמימות שלי שנהרסה ואגואיסטיות שחיה בתוכך
ורגש שבער בי בלי שליטה ונהפך תוך זמן גם לשינאה
גברים שלי, נשים שלך
ומריבות עוקצניות וכואבות היו, הכל ישנו , הכל היה
מצאתי נחמה רק בחיבוק שלך
ב-4 לפנות בוקר כששיכורה לפני שינה או התעלפות נוספת במיטה כל
כך רוצה פתאום אותך
רק עוד מגע רק עוד מילה
שארדם בשקט ואדע שאתה כאן
כאן לידי...
אתה יודע מה? עזוב מילים
הם לא שווים גם לא פרוטה אמרנו כבר מספיק
בצעקות ובקללות בעקיצות וגם בהודעות
היתי בטוחה שכבר איין רגש הכל עבר הכל נגמר המשכתי הלאה
אז למה פאקינג למה? לא מסוגל להשתחרר ממך
ניתקנו את הקשר כבר 100 פעמים והנה פעם נוספת
ושוב מתגעגעת, כואבת זוכרת וצריכה
אבל אתה נשארת בשלך ולא רואה את איך שמרגישה
או שרואה ולא מזיז לך?
הכל נראה לך שטחי, המריבות שלי איתך לעולם לא באו לי מרוע או
אגואיסטיות, הן באו לי מדאגה, מאהבה, מהרגשה שלא הבנת ולא תבין
עכשיו.
אני שונאת את איך שמרגישה ולפעמים שונאת אותך
אבל אף פעם לא אמרתי שלאהוב אותך הפסקתי.