אני מתגעגעת...
הייתה לי פעם אחות קטנה שאהבתי
אחות שהוריי אימצו כשהייתי בת חמש
ולמרות שהייתה מאומצת
אהבתיה כמו אחות אמיתית.

אני לא זוכרת את התקופה לפני שהיא הגיעה לחיי
כנראה שזאת הייתה תקופה לא חשובה
או כנראה שהייתי קטנה מדי מכדי לזכור
בכל מקרה, כשאחותי הקטנה הגיעה, הכול השתנה לטובה
נתנו לה את השם "מזל", כי היא נפלה עלינו משמים.
אמא שלה, הביולוגית, נטשה אותה ברחוב.
אותה ואת האחים שלה.
מי יודע איפה הם בכלל, אולי הם עכשיו עם מזל בשמים.
אבא שלי ראה אותה זרוקה אי שם וישר התאהב בה והביא אותה.
בהתחלה אני ומזל לא הסתדרנו כל כך
היינו רבות כל הזמן, היא הייתה מרדנית, סוררת, לא הייתה מוכנה
לשמוע בקולי. יכול להיות שהרגישה בחוסר בגרותי.
רק לאבי היא הקשיבה.
אולי כי רק ממנו פחדה אחרי שהיה נותן לה מכה הגונה
שתירגע...
אבל זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע
רק כך הצלחנו לחנך אותה
הרי פעם לא היו ספרים בנושא
וכל אחד חינך לפי עצה, שמאוזן לאוזן עברה
וזה לא ששמענו ממנה איזו תלונה
היא הייתה מאוד צעקנית, שכולם ישמעו את קיומה
על כל אחד שהיה נכנס לבית, הייתה ישר פותחת עליו פה
איך אהבנו אותה על זה...

הפעם האחרונה שראיתי את מזל, ידעתי שזה הסוף
ידעתי שלא יהיה לה יותר מחר או מחרתיים
ושהכול לא יהיה יותר כמו מלפני יום או יומיים
היא גססה לנו חודשים ארוכים מול העיניים
עד שהחלטנו שהיא לא צריכה לסבול יותר
היה עלינו עליה לוותר...
כמעט 18 שנה היא הייתה אחותי הקטנה
ועכשיו נותר בלבי חור, חור של אהבה שאני כבר לא יכולה לתת ממנו
או לקבל בחזרה
חור של געגוע אין סופי, לאחותי שלא אחסיר בחיים מתוכי
חור שנותר לאחר שעזבה והוא לא ניתן לאיחוי
אני שלם עם חור, חור בנשמתי, שיום אחד אפגוש שוב את שלה...

שער שחור עם שורשים חומים
בקיץ הייתה דומה לעכברוש ביבים
אף שחור ולשון ורודה, שהייתה מלקקת אותך באהבה
עיניים חומות, גדולות ויפות, אפשר לראות איך שהן מבינות
בגוף קטן של כלב אבל עם נשמה ענקית של בן אדם
ושאף אחד לא יעז להגיד שהיא הייתה סתם כלבה
לאקי, אני מתגעגעת אלייך נורא...


תמונה של לאקי באתר - http://stage.co.il/stories/496193