שני רוזט / השדרה |
יפיפיה ושלווה
בשדרה השקטה
הוא הביט מאחוריה,
ונדהם מיופיה הנדיר,
אך היא לא השיבה
לו מבט
פשוט הלכה לה
אט אט
כמו איזו דמות מצויירת.
לחייה היו אדומות
שפתיה קרות וורודות
אבל מבטה החם
בלבל את כולם,
עם שפתיים כאלו קרות
וורודות
ולחיים אדומות ויפות
ומבטה החם
שעשה טוב לכולם.
אבל מאז
שהלכה לאורך השדרה
אף אחד אותה לא ראה...
כאילו שהיא נבלעה
בתוך האדמה
כאילו שמלאך אותה לקח
כאילו שהשמש
אותה ייבשה
והמים שטפו אותה...
כאילו שכבר לא רצתה אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|