גברתן עבדקן וזר שכמסים להוטים בעיניו  
מסב בקפה האוניברסיטה
ומשרבב את שפתיו
כאילו בשבוע האחרון של המאה התשע עשרה מדובר,
בבאדן-באדן
והוא - דמות מתוך גלויה,
ספק מהפכן ספק אינטלקטואל ספק משורר ספק דבר
מכל אלה לא -
נסיונותיו לשרטט קורדינטות עתידיות נתקלים בקשיים רכים להכעיס
ומבטו נמשך (על פי נטייתו ונגד רצונו) אחר מצעד ה[א]חיות -
נשים על חלקי גופן מצטדדות כמטוטלות, ואין סוף -
לא לווקטורים ולא לעדיים:
הוא רוצה להיות אוקיינוגרף
אבל הרפסודה שלו, אף על פי שהיא כתומה,
לא הולכת לאף מקום ובלי לכעוס הוא קם,
ניגש אל הדלפק,
משלם,
והולך לשחות.