נפש כלואה, זה מה שאני. נפש כלואה שנמצאת בתוך תוכה של התוך
שבי. נפש כלואה זה בדיוק אני, זה אוכל אותי מבפנים שוב, רק
שהפעם זה לא אני.
נפש כלואה. ככה אני רואה את עצמי, אני מרגישה שאין לי נפש והיא
כבר מזמן כלואה. מה אני כבר יכולה לעשות? אני לא יודעת מה
עושים בכליאה. נפש כלואה זאת אני, נראה לי שזה בגלל המצב
הנוכחי, שהאחראים פה שולחים אותי למקום סגור ומפנים לי את הגב,
מביאים לי כדורים שיעשו אותי שמחה או ששמים עליי חולצה
"מחבקת".
אני חושבת על מה שאני ומה יצא ממני, בדרך כלל אני רואה מסך
ריק, לבן, פשוט כלום ושום דבר. כבר הרבה זמן שאני רואה רק לבן,
אולי כי נסחפתי לדבר הזה שנקרא העולם האמיתי. פתאום הכל מפחיד,
אני מפחדת להתחיל, אני מפחדת לשנות ויותר מהכל אני מפחדת
מהסוף. יצרתי מפלצת בתוכי והיא שולטת עליי, בלי גבולות ובלי
שום דבר אחר. ואני הנפש הכלואה, מוותרת וטוענת שעוד מעט זה
יעבור בתקווה שבאמת דבר זה יחלוף מאליו. אבל מה אני אעשה?
המפלצת מתחילה לגדול ואף אחד לא מבין את זה, אפילו כשניסיתי
להסביר לאדם המבוגר עם החלוק הלבן שאני בסדר, אני רק צריכה
להרוג את המפלצת ולהשיג את המפתחות של הכלא שהנפש שלי נמצאת
בו, הוא אמר שהוא ישנה לי את המינון של הכדורים, בטענה שאני
בכוח רוצה להישאר משוגעת ולא לשתף פעולה. אבל הנפש שלי כלואה
והיא מתחילה להכאיב, אפילו להכאיב מאוד, ואני לא יודעת מה
עושים. לאף אחד לא אכפת ממני ואין להם רגשות אליי, זה מה שקורע
לי את הנפש לגזרים וזה יותר גרוע מעינויים פיזיים בכלא
העיראקי, למזלי בזה עוד לא התנסיתי.
נו, אז מה עושים עכשיו? יש לי נפש כלואה ומפלצת שכל הזמן
מאיימת עליי, ואני? כבר אין לי כוח להילחם נגד אף אחד, אין לי
יותר סבלנות ואין לי יותר נפש. יש לי איזה משהו קטן וכלוא
בתוכי שנכנס עמוק עמוק בפנים, והוא לא גדל.
אוף, אני רוצה את הנפש שלי בחזרה! אני יודעת שאם מישהו אחר
יבקש אותה בשבילי, אני אקבל אותה בחזרה. אבל מתי יבוא מישהו
כזה ועוד לכאן, למקום הלבן והמשעמם הזה? זאת שאלת מפתח. בשביל
לקבל את הנפש שלי חזרה אני צריכה המון תמיכה ועזרה, הכי חשוב,
ובעיקר המון אהבה. המקום הזה מגעיל ואמרו לי שכאן יעזרו לי
ושכשאני אחזור, אני אהיה כמו חדשה, אבל מסתובבים פה יותר מדי
משוגעים ואני הנורמלית היחידה מכולם. מי יבוא לעזור לי להציל
את הנפש שלי? בגלל זה, כל מה שאני רואה זה שנאה בעיניים של
האנשים, מיאוס, כעס, אפתיה, ואני כבר לא מגיבה. אני לא עושה
הרבה, חיה מתה כזה. ביקשתי מהצעיר עם החלוק הלבן שיעשה לי
החייאה, רק בשביל לנסות לגדל נפש חדשה והוא בידד אותי מהסביבה.
כל הלילה ישבתי בחדר הרך הזה ובכיתי, עד שאחד המלאכים בלבן
ובתכלת הגיע ושר לי שיר מחוץ לחדר, רק כדי שאני לא ארגיש לבד.
מה בסך הכל ביקשתי? רק רציתי את הנפש שלי בחזרה, זו בקשה כל כך
גדולה? יש לי כמעט את כל המאפיינים למותה של הנפש שלי ואין אף
אחד שיעזור לי, שיאהב ויתמוך בי מספיק בשביל לא לאבד אותה לנצח
נצחים.
אני כבר מרגישה את הסוף בבטן שלי, אני מפחדת ממנו מאוד וזה הכל
בגלל שנכנסתי אל העולם האמיתי וויתרתי על הדמיון.
האמת שאני לא פוחדת למות, אני פוחדת שיגלו שאין לי נפש ויזרקו
אותי בחזרה לכאן. מה שבסך הכל אני צריכה זה נפש, לא גדולה מדי
ולא קטנה מדי, רגילה וחופשייה, פשוט יותר לשחרר לי את הנפש
הכלואה. אתם מכירים מישהו שיכול לשחרר לי אותה?