[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני רוצה לריב.
ריב אמיתי, אמוציונאלי, שמגיע רק שאתה רב באמת על נושא שחשוב
לך עם אדם שחשוב לך.
ריב עם דמעות, ועם אלימות. ריב כזה ששואב ממך את כל האנרגיות
ומשאיר אותך מרוקן בלי שום דבר על הלב.
ריב שאתה צועק וצועק עד שכבר אין לך קול. ריב כזה שיוכיח לי
שהלב שלי לא עשוי מאבן. ריב כזה שיוכיח לי שעדיין אני יכול,
שעדיין יש שם רגשות עמוק בפנים. ריב שיראה לי שהאפתיות וחוסר
האכפתיות לא השתלטו עלי לחלוטין, שיש עדיין משהו שאני באמת
רוצה לריב עליו ריב כזה ששובר אותך, ומחיה אותך.
ריב שאתה יכול לריב רק עם מישהו שאתה אוהב, אבל אוהב באמת.
הדבר היחיד שיותר טוב מלריב עם מישהו שאתה אוהב זה לשכב עם
מישהו שאתה אוהב. והיופי בריב הזה שזה תמיד בא אחרי. אני רוצה
הפגנת רגשות כלשהי! אני רוצה לבכות, להתעצבן, לכעוס, לאהוב,
להתגעגע, להרגיש, אני רוצה להרגיש!

כל הדברים האלה שאתה אמור להיות מסוגל לעשות. אז אני לא.
וכל זה עובר לי בראש כשאני יושב בסלון ומחכה ומחכה שהיא תגיע
הביתה. יושב ומחכה לסיבוב המפתח במנעול.
"היי הגעתי", היא אומרת.
ואני רוצה לריב, אני רוצה לריב איתה.
אז אותן שיחות הרגילות של מה עשית היום מה שלומך וכו'.
ואני רוצה לריב, אני רוצה לריב איתה.

הקשר בינינו נמשך כבר שנתיים, שמתוכם שנה ואחת עשרה חודשים זה
ללא רגשות. אני לא מרגיש אליה כלום והיא לא אלי.
אנחנו מזדיינים כי צריך וגם כי זה כל מה שיש לנו. אנחנו מדברים
כי צריך, ושוב כי זה כל מה שיש לנו.
שום דבר שם לא מעניין ולא משתנה, אני חוזר שעה לפניה מהעבודה,
מחכה עד שהיא חוזרת, אנחנו אוכלים ביחד ורואים טלוויזיה,
הולכים למיטה, אם זה יום רביעי אז אנחנו גם שוכבים. אם זה לא
אז סתם הולכים לישון.

אני בן 25 וחי כאילו אני בן 80. אין בי שום רגשות, שום תחושה,
אני נשאר כי נוח לי, וגם היא מאותה סיבה.
אני צריך זריקת חיים לוריד. אני צריך לריב.
אני פותח את הפה כדי לצעוק עליה, כדי לריב איתה, אך כלום לא
יוצא, אני לא מצליח. אין לי על מה לריב איתה מרוב שאנחנו לא
מתקשרים. אני חי איתה שנתיים ועדיין אין לי מושג עליה כלום.
על זה אני אריב איתה, אני אריב איתה על זה שלי אין שום רגש,
שהלב שלי מאבן, אני אצעק ואצעק ואצעק ואז אקח את הדברים שלי
ואעבור לבית מלון, כמובן עד שאני אמצא דירה, וזאת תהיה דירת
רווקים מושלמת. שם אני אריב עם מי שבא לי ושם אני אזדיין עם מי
שבא לי וככה, ככה יהיה לי טוב.

"ליאת?" אני פונה אליה, "תקשיבי רגע, אני צריך להגיד לך
משהו."
ליאתי, כמובן זאת חברה שלי, עונה "מה רצית להגיד לי?"

ואני פותח את הפה לצעוק ולהוציא הכל, סופסוף להרגיש, באמת
להרגיש איך הכל בא אליך כמו תחת השפעת סמים, כמו מוזיקה בפול
ווליום. אני בא לסיים את כל הקשר המאוד לא בריא הזה לשנינו.

"נגמר החלב, תעברי מחר בבוקר לקנות, טוב?"
וזהו, כך זה נגמר. ידעתי שאני לעולם לא אצליח לריב איתה ולסיים
את זה. כך אני אסיים את חיי, בדיוק כמו שנשבעתי שאני לא. אולי
אני אקח אותה מחר לאיזו מסעדה רומנטית ואציע לה נישואין. בכל
מקרה מהקשר הזה אני לא אצא לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מוצא הקרנף
מהתות! ואולי
להפך?
דארווין!!! מה
זה היה שאמרת
וכל הדתיים
התעצבנו? תגיד
את זה רגע עוד
פעם!
...
אבל איך יכול
להיות שמוצא
האדם מן הקוף?
המוצא של אדם
הוא בכלל
משוודיה!
...
אהה, אתה דיברת
על אדם אחר...
הבנתי.
אז מה בא קודם,
הקרנף או התות?








קרנפית התותים
מחפשת משמעות


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/8/05 1:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום נורברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה