מוקדש לשולי
הוי כינרת שלי,
לך אגלה סודי -
אני פתי עולמי
המחפש אצלך את שולמית.
בכל אבקשה; ברגב ובפרח
ובמימיך הנוצצים כקרח.
הרוח נושבת מעט
בואי לחיקי ונשחק מעט -
את תעצמי עינייך ותהיי אחרת
אני חרמ(ו)ן ואת כינרת.
את תלפתי אל שריריי החזקים
ותעלי במעלה תאוותי
אשר נמה בקרבי
עד שראיתיך מולי.
הניסק השמיימה?
האם נשמותינו תפרחנה?
הנשתכר מנחת?
בואי שולמית ונשוט ביחד.
27/06/05 ©
<בהשראת אביגדור המאירי> |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.