כשיצאת שכבתי על המיטה בבגדיי וחשבתי לעצמי: "אם הוא רק היה
חוזר, עולה ואומר משהו... אם הוא רק היה מדומם עכשיו את
האופנוע רק כדי לעלות שוב ולתת לי חיבוק... רק חיבוק. אלוהים!
שיתעקש על החיבוק הזה..."
אבל כמו שידעת שאני אבכה, כך ידעתי שאתה לא תעלה... ככה זה,
ב-5 החודשים שאנחנו יחד הספקנו לקלף כמה שכבות האחד אצל
השני..
שתדע שעלה לי בדמים לקיים את השיחה הזו איתך. בחלומותיי
הסיוטיים ביותר לא חשבתי שכך נשב על הספה, תאחז בידי, תביט
עמוק אל תוך עיניי ותשאל בקול השקט הזה שלך: "מה מציק לך?"
ואני אשמע את עצמי אומרת את אשר אמרתי...
כותבת עכשיו ורסיסים קטנים של זיכרונות עולים לאיטם מירכתי
מוחי...
איך השמעתי את שירה של אחינועם ניני "ננוע" ולפתע קמת והצמדת
אותי אליך בסלון בריקוד איטי...
איך היית מעביר לי קצוות שיער סוררת מאחורי האוזן ומנשק את
לחיי ברכות...
איך צפינו אז בסרט מרוחים על הספה ובלי להרגיש בכלל ליטפתי לך
את הרגליים שעה וחצי...
מגע שפתיך על שפתיי...
איך הכנת אצלי במטבח כרעי עוף ברוטב ועלי טימין, מזמזם גלגל"צ
, והכל נצלה מבחוץ ונשאר נא מבפנים...
איך היית מתענג על המסאז' שלי...
איך היינו משוחחים שעות על ספרות... פוליטיקה... אמנות..
איך היינו מתקשקשים בשיחות נפש לתוך הלילה...
והפעם ההיא הבודדת שהתאפשר לך לישון אצלי וניסינו לדחוס עולם
ומלואו בלילה אחד...
הרסיסים מציפים לי את הנשמה...הדמעות מציפות לי את העיניים...
איתך הרגש היה ראשוני. הכל נחווה כמו לא נחווה מעולם...
והאושר הזה הוא בעוכרינו... אינני יכולה לבוא ולומר לך - "אתה
קולט כמה טובים אנחנו יחד? בוא ניקח את זה הלאה..בוא באמת
ננסה... קיבלנו מעגל חיים אחד... לא חבל לפספס את זה?"
תתגרש...
אינני יכולה לעשות זאת- אין לי זכות. אין זה מסוג הדברים שבאים
ומבקשים מבנאדם לעשות..
וזה השאיר אותי עם אותה הבנה מפלחת חזה שאתה ואני כבר לא נלך
יחפים על חוף הים ונלקק גלידה מול שקיעה...
אצבעות ידינו לא ייתקלו אלו באלה בתוך קערת פופקורן
בקולנוע...
לא נטוס יחד לראות עולם...
לא נלך ברחוב חבוקים...
לא נועדנו לחיים שלמים... נועדנו לרסיסים והם כבר מזמן התפוצצו
בפרצופינו...
יקירי, הגענו לצומת דרכים ממנה אפשר "או להיות, או לחדול".
או באמת להמשיך הלאה ולהיות יחד... או באמת להתנתק... אין
באמצע.
הקשבת לדבריי בדממה של הבנה...
ליטפת את שערי ונשקת לי...
"אני אוהב אותך" לחשת בשקט.
ושתקתי.
קמת מהספה ויצאת מהדלת.
דרך חלון חדר השינה ראיתי אותך עולה על האופנוע... וקול בקע
מתוכי חלושות "גם אני אוהבת אותך".
ראיתי אותך חובש את הקסדה... וידעתי שאני אוהבת אותך.
ראיתי אותך מתניע. ראיתי אותך מתרחק. ראיתי אותך נעלם.
וידעתי -
אני אוהבת אותך!
אני אוהבת אותך!
אני אוהבת אותך!