[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורון שי
/
מי אמר שתינוקות לא

לפעמים, כשאני נשארת בחדר לבד, אני נזכרת באותו יום ראשון לפני
כל כך הרבה זמן, שבו נשארתי לבד באמת.
הייתי תינוקת, בת לא יותר מכמה חודשים, אולי כמעט שנה, וכבר
התרגלתי לכך שאם אבכה מספיק חזק, אמא או אבא יבואו, וידאגו
לארח לי חברה, או להחליף חיתול, או לתת לי אוכל, או כל מה
שצריך. באותו יום, אמא שמה אותי במיטה, שרה לי שיר לפני השינה,
סיפרה לי סיפור, אמרה להתראות ויצאה מהחדר.
אחרי בערך שלוש שעות, התעוררתי עם רעב מציק כזה בבטן, אז בכיתי
כדי שאמא תבוא, או אבא, אבל אף אחד לא בא, בכיתי כל כך חזק,
אבל אף אחד לא בא.
אחרי שכמעט התיאשתי מלבכות, וכאב לי כבר בגרון, שמעתי מישהו
שפותח את הדלת, וצועק פנימה משהו לא מוכר. נבהלתי, אז בכיתי
יותר חזק, הוא שמע אותי ונכנס אלי לחדר.
הוא לבש בגדים כחולים כאלו, עם כובע מוזר על הראש, והמון סמלים
מוזרים ונוצצים, שהיום אני יכולה לדעת שזה שוטר. אבל אז לא
ידעתי.
נבהלתי ממנו, הוא היה זר, אז בכיתי יותר ויותר חזק, מקווה
שיבהל ויברח ממני. הוא לא זז. הוא הרים אותי בידים, ולקח אותי
איתו, תחילה מחוץ לחדר, ואז מחוץ לדירה, ואז מחוץ לבניין ולתוך
מכונית המשטרה שחנתה בסמוך למדרכה.
הוא לקח אותי איתו לתחנת המשטרה. עכשיו כבר לא בכיתי, הייתי כל
כך מבוהלת, אבל כבר הבנתי שאין שום טעם לבכות, כי הבכי שלי לא
משפיע עליו בכלל. כשהגענו לתחנת המשטרה, הוא מסר אותי למישהי
אחרת, שהיה לה ריח כמו של אמא שלי, אז נתתי לה להחזיק אותי בלי
לבכות.
אחרי כמה שעות שהייתי עם השוטרת שהזכירה לי את אמא, הגיעה
מישהו מבוגרת, שזכרתי במעורפל שהיתה אצלנו בבית כמה פעמים. זו
היתה סבתא שלי.



אחרי כמה שנים, כשכבר הייתי מספיק גדולה להבין, סבתא סיפרה לי
מה באמת קרה באותו יום, בפעם הראשונה שנשארתי לבד באמת.
היא סיפרה לי שאמא שלי, הבת שלה, נמנמה בסלון, ומתה מתוך שינה,
בגלל התקף לב, ושאבא שלי עזב באותו הבוקר את הבית והלך לעבודה,
אבל לא התכוון לחזור. השוטר שהגיע, בא כי אחד השכנים התקשר
ששמע אותי בוכה במשך כמעט 24 שעות.
זהו, זה הסיפור שלי, אני זוכרת אותו כמעט במדויק, אבל עכשיו,
כשאני לבד ונזכרת, אני יודעת גם מה קרה באמת, והזכרון מתערבב
עם הדברים שלמדתי בהמשך, ומקבל נקודת מבט חדשה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Come on... You
can do it...




אדולף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/8/05 3:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון שי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה