ישבתי במשרד של צחי, חיכיתי לו עצמו, שתיתי כוס קפה.
הוא נכנס ולא אמר שלום, תמיד שנאתי גסות כזאת. הוא גם נראה
כאילו הוא שונא אותי, כאילו הוא מכיר אותי, כאילו עשיתי לו
משהו. הסתכלתי לו בעיניים והתחלחלתי מעט, אני לא יודע מה הוא
ראה בעיניים שלי אבל בשלו לא ראיתי דברים שאהבתי. ראיתי את
אותו חלום מאותם לילות, חלום של רגש יותר מסיפור; שנאה עזה
ופחד עוקב, וצרחה שמפלחת את הלילה.
הוא פתח את הפה לדבר, ידעתי שאני הולך לשנוא אותו יותר. "מר
שלום כהן," זה נשמע קצת מאיים, ועוד יותר נלחצתי כשהיססתי
החוצה "מה?". "אתה יודע בדיוק על מה אני רוצה לדבר איתך," הוא
נשען אחורה בכסא, "ואתה יודע בדיוק מה עמדתי בנושא." ברגע זה
נתקפתי חרדה עוד יותר עמוקה מכיוון שנשמע מדבריו שעדיף לנקוט
עמדה מנוגדת לשלו מאשר לא להיות בעניינים.
הוא הריח פחד, לא בתור מטבע לשון, הוא ממש הסניף קצת באף וידע
בדיוק מה יש באויר, וזה גרם לי עוד יותר לפחד.
הוא סימן לי עם היד שהוא מעוניין לשתות מהקפה שלי, לא התנגדתי,
נתתי לו לשתות. הוא סובב את הכוס ושתה מהעבר השני של הכוס,
חשבתי שזה בגלל שאני מעורר בו סלידה, כי הוא לא נראה לי
איסטניסט כלל.
אמרתי לו "שמע, החלטתי לתת לך חופש לעשות מה שאתה רוצה בנושא
הנידון, אל תתחשב בי." הוא עדיין שתה את הקפה, אבל הוא חייך
לתוך הכוס, חיוך של ילד שקיבל בדיוק את מה שרצה ולא חשוב אם
כולם חוץ ממנו מפסידים.
הוא הניח את הכוס, שכבר די הפכה להיות כוס הקפה שלו, והוציא דף
נייר מהמגירה העליונה. "תחתום כאן!" חתמתי מיד.
"אתה מודע לזה שהמסמך הזה מגביל אותך לחלוטין ומעביר את כל
סמכויותיך אליי..." נדהמתי קצת, עכשיו קלטתי על מה הוא דיבר כל
הזמן, כבר היה מאוחר מדי. סיננתי "מניאק" מבין שיני, הוא שמע
אבל חצי התעלם.
ידעתי שהלך עלי, שאין לי מה להפסיד, שאני לבד בעולם עכשיו,
אפילו את החופש, החבר הכי טוב שלי כבר אין לי. אין לי אבא ואמא
להיתמך בהם, ולא בת זוג להתנחם בה, וגם לא חברים אמיתיים שאני
יכול לספר להם הכל.
הלכתי על זה: "אתה יודע מה אתה, קדוש? אתה נוכל! אתה חלאת המין
האנושי, קיבוץ של כל מה שאני שונא בעולם, אתה חתיכת חרא על
שתיים, זבל שבזבלים, רוע טהור, ועם זאת טמא בכל מובן, אתה
חתיכת זרג מחורבן מאין כמוהו, אני שונא אותך!" באותו רגע הוא
החליט שהעלבתי אותו, הוא קם והוציא סכין וביד שמאל הוא דקר
אותי בחזה. לפני שהתפגרתי חשבתי מחשבה אחת קטנה: הסיבה שהוא
סובב את הכוס הייתה העובדה שהוא שמאלי...