ארבעים שנה במדבר לא הספיקו, ונשלחתי כמו בגזר דין לבלות את
השנתיים הבאות של חיי במרחק לא מבוטל מהבית ומכל מה שהוא
מזכיר לי. הדבר הראשון שמלמדים אותך כשאתה מגיע למדבר זה שכאן
מותר לך לצעוק כמה שאתה רק רוצה, אף אחד במילא לא שומע אותך.
אני מוצאת את עצמי זוחלת מהאוהל באמצע הלילה ומחפשת פיסות של
שקט בין החולות והצללים. אתמול היה ירח מלא ובמקום ליילל
התחלתי לבכות. אני מתגעגעת הביתה, אל החופש הזה שלא הכרתי לפני
שנלקח ממני. יותר מכל אני מתגעגעת לבנאדם שהייתי פעם, לימים
שהייתי מתעוררת עם חיוך, לרגעים ספורים ובודדים של אושר ששינו
לי את החיים.
אני נזכרת איך אמרתי לך שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים,
וכועסת שלא נתת לי הזדמנות לקחת את זה בחזרה. בסופו של דבר
האהבה עיוורת ואנחנו מחויבים רק לפרק זמן מוגבל. אתה בוודאי לא
יכול להאשים אותי שניסיתי להאריך את הרגע עד שיצאה לשנינו
הנשמה. אני תוהה אם אתה מתגעגע אליי. לציניות הלא מוערכת שלי,
לחוסר פוטוגניות הקבוע ולשיער שתמיד נכנס לך לעיניים. לכל
הפגמים הקטנים שלי שהופכים אותי למה שאני. זה קצת מאכזב לחשוב
שכל מה שהיינו ביחד יכול להצטמצם לקופסה קטנה וישנה, אבל אני
תמיד יכולה להגיד שיש לנו הרבה זיכרונות משבת כן, שבת לא, חגים
מסורתיים או סתם אס-אמ-אסים שכבר מזמן מחקתי.
החלטתי שזה יהיה מזוכיסטי מצידי אז נאלצתי לעקור כל דבר שמזכיר
לי אותך, הבעיה היא שכל דבר בעולם מזכיר לי אותך.
אני יושבת בארומה ונזכרת בפגישה הראשונה שלנו. אף פעם לא הבנת
מה אני מוצאת שם, ובטח חשבת שזה נורא טיפשי למצוא שקט נפשי
בבית קפה המוני. בטח חשבת שאני נורא טיפשה.
אני יוצאת לרחוב בשעות הקטנות, רואה כוכבים ונזכרת בלילה ההוא
שלא זכור לי ממנו דבר מלבדך ומלבדם. אני זוכרת איך צחקת ואמרת
שאני בכלל מסתכלת על הפנסים למרות שידעתי בברור שאני רואה
כוכבים. עד היום אני מסרבת להאמין שאת הלילה הכי חשוב בחיי
העברתי בינך, לבין האדמה, לבין ההתמכרות שלי לרגעים מעורפלים.
אני בכלל כועסת על עצמי שראית אותי במצב הזה.
אני זוכרת שהלכנו אחר כך לים, ובכלל את כל הפעמים שלקחת אותי
ואפילו הבאת שמיכה ונרות, הרוח כל הזמן כיבתה אותם וזה היה
כל-כך חמוד שהמשכת לנסות להדליק אותם למרות שהרוח התחזקה והמצת
הפסיק לעבוד.
הריח של הים תמיד יזכיר לי אותך וגם החול שאני מחזירה איתי
הביתה בכל פעם מחדש. הלב שלי תמיד יזכור ותמיד יחסיר פעימה בכל
פעם שאני אראה אוטו כמו שלך על הכביש, בכל דפיקה בדלת, כל
צלצול לא מוכר, ובכל פעם שאני אחבק מישהו במדים, שהוא ינשק
אותי ואני אדע שאף אחד כבר לא ישתווה.
כבר קניתי משקפיים גדולות שמסתירות לי את העיניים הנפוחות,
ואינספור בגדים שחושפים הרבה יותר מדי. החלפתי אוטו, תספורת,
אישיות, הוספתי לעצמי חורים וצלקות, והספקתי להעתיק את השגרה
שלי לקצה השני של המדינה. אני חיה באוטוסטראדה עכשיו. בלי
אהבה, בלי כסף, בלי בריאות ובלי כוח להמשיך. אבל אומרים שיעבור
לי ושהזמן מרפא את הפצעים, זה גורם לי לתהות כמה זמן עוד יקח.
אני רוצה להחזיר לך את הכלבה שהבאת לי. אמרתי לך שאם ניפרד
נצטרך לחלוק בה שווה בשווה, החלטנו שהיא שלי רק לסופי השבוע
ובינתיים עברו כבר ארבעה חודשים שהיא מתחבאת אצלי בארון כי
המבט שלה מעציב אותי יותר מדי.
אני רוצה להחזיר לך על זה שלא כתבת לי מספיק מכתבים ושאין לנו
כמעט תמונות ביחד, אני רוצה לא לשמוע את הביטלס יותר, לא לדעת
איך אתה שותה את הקפה שלך וכמה אתה בטוח שאתה הנהג הכי טוב על
הכביש. אתה באמת נוהג לא רע בכלל, אני חושבת שאיתך הרגשתי הכי
בטוחה וזה מה שהופך את זה לכל-כך כואב.
אני יכולה להבטיח לך שהיום אני מבינה מה עבר עליך שם. אני
גדולה מספיק כדי לראות את המדבר מקרוב, כדי להריח את העייפות
הבלתי נסבלת הזאת. אני כבר יודעת למה לא התקשרת ולמה לא חזרת
ולא היית כאן תמיד שרציתי כי תמיד רציתי.
אני יודעת כמה קשה לאהוב אותי, שהרי ממשיכים לנסות וזה תמיד
נגמר כי אני לא יכולה לאהוב את עצמי אפילו, והאהבה שלי לאחרים
נגמרה ביחד איתנו.
אני מבינה למה רצית לבד, ולמה לך אסור לצעוק במדבר, גם את הטעם
המוזיקלי השונה שלנו והעובדה שלך היה קל יותר להתגבר כי הרגשות
שלי חזקים יותר ושלך צריכים שמישהי תחפש אותם.
אני יכולה לכתוב אותנו על מאות דפים, ואני בוחרת לנצור רק את
הרגעים היפים למרות שלרוב היה לנו לא כלכך טוב ביחד.
אתה הדבר הכי רע שקרה לי בחיים, אם לא היינו מכירים בוודאי לא
הייתי יודעת מה אני מפסידה.
אכזבת אותי כל-כך הרבה פעמים והתקווה שלי קמה לחיים בכל פעם
מחדש. הורדת אותי לתחתית וכל מה שנשאר לי לעשות זה להתקפל
ולצרוח שזאת לא המציאות שלי. כל בוקר לפני שאני פוקחת את
העיניים אני מתפללת שזה היה חלום רע ושאני לא באמת כל-כך
אומללה. כל בוקר מחדש אני מתאכזבת.
אני אף פעם לא אצליח להבין מה השתבש, מה מצאתי בך שגרם לי לאבד
את עצמי.
אני אף פעם לא אבין איפה טעיתי.
24-25/06/05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.