נאור פרטוק / חפרפרת |
כחפרפרת באדמה
הלא נראית לעין
גר אני בביתי
מדי פעם מציץ החוצה
ושוב חוזר אל חיקי
התישבר הדממה?
התחדל הבדידות?
כה כמהה אני למגע האישה
לשינה לצידה
הימים עוברים מהר-
מהר מדי
ואני כבר חי לבד-
יותר מדי
במוחי מתרוצצות ללא הפסק מחשבות
על האדם ועל העולם
על האישה אותה אהבתי ועל האישה שעוד אוהב
על המוות ועל החיים במקום הזה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|