כחפרפרת באדמה
הלא נראית לעין
גר אני בביתי
מדי פעם מציץ החוצה
ושוב חוזר אל חיקי
התישבר הדממה?
התחדל הבדידות?
כה כמהה אני למגע האישה
לשינה לצידה
הימים עוברים מהר-
מהר מדי
ואני כבר חי לבד-
יותר מדי
במוחי מתרוצצות ללא הפסק מחשבות
על האדם ועל העולם
על האישה אותה אהבתי ועל האישה שעוד אוהב
על המוות ועל החיים במקום הזה
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.