הכל התחיל מארוחה משפחתית רגילה. גל ציפה לה בקוצר רוח. אמו
הכינה, כמו תמיד, מאכלים רבים ואביו דאג לסידור הבית לכבוד בוא
האורחים.
האורחים היו קרובי משפחה, אך גל לא ממש הבין מהו הקשר המשפחתי
ביניהם.

"הם המשפחה של דוד של סבתי", אמרה פעם אמו של גל.
"אנחנו קרובים כמו ליכטנשטיין והרפובליקה הדומיניקנית" חשב גל.
המרחק בין שתי מדינות אלה נראה לו גדול מאוד, במיוחד לאור
העובדה שהוא לא ידע את מיקומן.
משפחת האורחים הורכבה מילד בגילו של גל, עוזי ואימו.
גל לא זכר אותם, וזה לא פלא, כי בפעם האחרונה שפגש אותם היה בן
8.
גל נזכר שהוריו של עוזי התגרשו והוא נשאר עם אימו כשאביו נסע
לאמריקה. שם משפחתו הקודם של עוזי היה בורנשטיין, אך לאחר
שהוריו התגרשו הוא קיבל את שם משפחתה של אימו- אבוטבול. גל
נזכר גם ששמו המלא של עוזי הוא לא אחר מאשר עוזיאל.
"מעניין, חשב גל, עוזיאל בורנשטיין-אבוטבול. עם שם כזה כנראה
שתחביבו העיקרי הוא לדפוק את הראש בקיר".
יום בוא האורחים הגיע. משפחתו של גל חיכתה לאורחים בחצר
הקדמית. חצי שעה לאחר הזמן שבו הבטיחו האורחים לבוא הגיעה
מכונית סובארו אדומה, שרוטה וישנה מאוד. המכונית חנתה בחניה
ויצאו ממנה אשה מבוגרת ונער. שניהם היו לבושים בהידור ובירכו
את בני הבית לשלום.
בני הבית הובילו אותם לסלון והגישו להם את המאכלים שהוכנו
בשבילם.
בקערה הגדולה, היפה והבולטת ביותר היה המאכל הראשי של אמו של
גל- סלט חצילים יווני.
גל התייחס לסלט זה בחשדנות- בגלל המרכיב העיקרי בסלט זה-
חצילים, מן הסתם. הוא אפילו אמר פעם לאחד מחבריו "ככה זה
יוונים. קודם הרסו את בית המקדש, עכשיו כותבים מתכון לסלט
חצילים..." למרות חשש זה הוא תמיד שם קצת מסלט זה בצלחתו
ולעיתים אפילו ניסה לאכול אותו, אך אף פעם לא הצליח, ולכן
השתמש באומנות העתיקה של פיזור אוכל על פני הצלחת כדי ליצור
אשליה שאכל הרבה ממנו.

גם כאשר הגיעו האורחים נקט גל באותה אסטרטגיה.
הוא שם לב שעוזי לקח הרבה מהסלט ואכל ממנו בתאבון.
בסוף הארוחה, כשהוריו של גל אספו את הצלחות והגישו קינוח, גל
שם לב שלכולם נשאר בצלחת סלט חצילים (אפילו לאביו של גל!) חוץ
מעוזי.
זה נראה לגל די חשוד, אך הוא התעלם ממקרה זה.

זמן קצר לאחר סוף הארוחה נאלצו עוזי ואימו לחזור לביתם, כי ירד
הלילה והיה מאוחר. גל לא הספיק לדבר הרבה עם עוזי ונפרד ממנו
לשלום.

הערב ירד והלילה הגיע. גל הלך לישון. אמו אמרה לו שהוא התנהג
טוב מאוד ולכן זוכה מחר למנה כפולה של סלט חצילים יווני.
- "אבל אימא, אכלתי הרבה ממנו כבר היום!"
- "בסדר, לך לישון, גל. אגב, כדאי לך להיות בקשר עם עוזי.
שמעתי שהוא מנגן טוב בגיטרה".
- "באמת?"
- "כן, כך אמרה לי אמו. לילה טוב, גל".
- "לילה טוב, אימא".

גל גם למד לנגן בגיטרה. הוא התחיל ללמוד בגיל שבע או שמונה,
והגיע לתוצאות טובות, כך אמרו לו.
גל תמיד רצה להכיר אנשים שמנגנים בגיטרה כדי שיוכלו ללמד אותו
טכניקות חדשות וכדי שיוכלו לנגן ביחד. לכן החליט גל ליצור קשר
עם עוזי.
למחרת בבוקר לאחר בית הספר התקשר גל אל עוזי. הם קבעו להיפגש
ביום שישי בערב אצל עוזי.

ערב יום שישי הגיע, ואימו של גל הסיעה אותו אל עוזי. לאחר כרבע
שעה מאז שהחלו לנסוע נכנסו לשכונת עוני נידחת בעיר שגל אפילו
לא ידע על קיומה. הם חנו בחניה ציבורית בסמוך לביתו של עוזי
וגל יצא מן המכונית.

- "הבית השני מצד שמאל הוא ביתו של גל".
- "בסדר. להתראות אימא! תאספי אותי בשעה שמונה".

גל הבחין בבית בולט במיוחד, הצבוע בצבעי טורקיז וסגול מזעזע.
לפתע הוא הבין שזהו ביתו של עוזי. על גגו של בית זה הוצב פסל
של משהו שהזכיר חמסה. לאחר שהתקרב לבית ראה גל שישנו הבדל בין
חמסה לבין מה שהוצב על גגו של הבית. הפסל היה בעצם אצבע
משולשת! על כף היד הייתה כתובה כתובת מעליבה.
גל תהה מה חושבים השכנים על עיצוב בית ליברלי שכזה ואז ראה
שהבית השכן היה נטוש.

גל התגבר על השערותיו לגבי בריאותו הנפשית של מעצב הבית ועל
רצונו לנוס על נפשו משם, ודפק בדלת הכניסה.

כעבור כשלוש דקות נשמעו צעדים כבדים והדלת נפתחה. מעבר לדלת
עמד עוזי. גל שם לב שעוזי נראה יותר שמן מכפי שנראה כשהתארח
אצלו. אפילו הרבה יותר שמן. "אולי בגלל שבבגדים המהודרים שלו
הוא נראה רזה יותר. או שהוא פשוט השמין".

עוזי הורה לו להכנס. גל נכנס לתוך הבית ושם לב שהוא נכנס
למטבח. במטבח קטן זה בעיצוב שלט המקרר. המקרר היה גבוה, רחב
ועבה. כולו היה בולט וגאה, וכל השאר כאילו התכווצו לידו מרוב
בושה.
עוזי שלח את ידו לתוך המקרר ושלף שני גביעי גלידה גדולים.
הוא נתן אחד מהם לגל ואמר "תאכל, זה טעים".
גל לא יכל לסרב להצעה שכזו והחל לאכול את הגלידה בגביע.
הם נכנסו לחדרו של עוזי. כשהתיישבו שניהם על הכסאות בחדרו, גל
שם לב שעוזי כבר הכניס את שאריות הגביע לפיו. גל הסתכל על
הגביע שבידו וראה שלו נשארו שלושה רבעים מהגלידה. אחר כך הוא
הסתכל על עוזי. עוזי כאילו לא חש צורך ללעוס את מה שהיה בפיו
ופשוט בלע אותו מיד.
גל שוב שם לב שעוזי נעשה קצת יותר שמן ממה שהיה לפני כן. הוא
שוב התעלם מתחושה מוזרה זו ושאל את עוזי איפה הגיטרה שלו ומתי
הם ינגנו ביחד. עוזי ענה שהגיטרה שלו נמצאת בסטודיו שלו
שבמחסן.

"זה המקום היחיד בבית שבו אני נותן לנפשי להתבטא. אף אחד עוד
לא היה כאן לפניך", אמר עוזי לגל כשהתקרבו למחסן. עוזי פתח את
דלת המחסן ולעיניו של גל נגלה מחזה מוזר מאוד.

המחסן היה צבוע בצבע ירוק בהיר מבפנים והיה מלא במאות עכבישים.
עוזי, שעכשיו נראה שמן עוד יותר, כאילו לא שם לב אליהם ונכנס
לתוך המחסן.
גל נכנס אחריו, מבוהל. עכשיו הוא שם לב שעוזי נעשה כה שמן
שחולצתו נקרעה בעשרה מקומות שונים. גם מכנסיו, שהיו מכנסי
ברמודה נרחבים נצמדו לגופו. עוזי התקרב לאחד הארגזים שעמדו
במחסן והוציא מתוכו שקית גדולה ונוצצת בצבע כסוף.
"רוצה קצת, גל?" שאל אותו עוזי, שבטנו נשפכה מחולצתו הקרועה
לאורכה ולרוחבה. גל כל- כך נבהל שבקושי הצליח להניע את ראשו
לאות שלילה. "בסדר", אמר עוזי ופתח את פיו הענק, חושף שורות על
שורות של שיניים ענקיות. הוא הכניס את כל השקית לפיו ובלע אותה
מבלי ללעוס.

גל רעד מפחד. עוזי, שדמה יותר ויותר לכדור גדול, פשוט בלע שקית
חטיפים ענקית! מה קרה לו? האם זה הגיוני שכך יקרה?
הוא התרחק מעט מעוזי וניסה למצוא מילים שיעזרו לו לשאול את מה
שרצה. לבסוף הוא מצא אותן, וניסה להרכיב מהן משפט הגיוני, כולו
רועד ומגמגם.
-"אה... כלומר, עוזי?"
- "כן?"
- "אתה לא במקרה...  קצת...  חייזר?"
גל לא האמין שהצליח לשאול שאלה כזו. אך הוא התפלא מאוד כששמע
את תשובתו של עוזי- "כן, משהו כזה..."

לפתע הסתובב עוזי והסתכל על גל. הוא מלמל "אוי לא, נגמר לי
המזון. מה לעשות?" גל התקרב לדלת הכניסה, כולו רועד, ואמר בקול
מתחנן "רק בבקשה אל תאכל אותי, רק לא אותי..."
"אותך!" קרא עוזי, "איזה רעיון, אני אוכל אותך!"
גל מישש בידו את ידית הדלת והוריד אותה, מתכונן לפתוח את הדלת
ולנוס על נפשו.
כלום. לא קרה כלום. הדלת הייתה נעולה. גל הוריד אותה שוב ושוב,
אך לא הצליח לפתוח אותה. עוזי נעל את הדלת.
לפתע גל שם לב למפתח שהיה תלוי על הקיר שממולו. גל יכול היה
להגיע אליו בשלושה צעדים גדולים, אם לא חסם את דרכו עוזי. גל
היה צריך לחשוב על פתרון ומהר, אם לא רצה למצוא את עצמו בתוך
מלתעותיו של עוזי. הוא נזכר שלקח עמו סוכרייה לדרך, אך לא אכל
אותה עד עכשיו. זו הייתה תקוותו האחרונה. הוא הוציא את
הסוכרייה מכיסו ונפנף בה מול עוזי. עוזי הסתכל על הסוכרייה,
מהופנט. גל זרק אותה לפינת המחסן. עוזי התכופף כדי להרים אותה,
וגל בשתי קפיצות מהירות תפס את המפתח ובשתי קפיצות נוספות הגיע
לדלת הכניסה. הוא פתח אותה וברח מהמחסן כל עוד נפשו בו. אך גל
לא התרחק הרבה כשהבין שאין לו צורך לרוץ יותר. עוזי פשוט לא
יצליח לצאת מדלת המחסן.

לפתע שמע גל צעקה רמה שהגיעה מן המחסן. זה היה עוזי שצעק
"לאאא!!!". לאחר כמה שניות נשמע קול נפץ שקט והמחסן פשוט
נעלם.

שניה לאחר מכן הרגיש גל משיכה בכתפו. הוא פתח את עיניו וראה את
אימו מעירה אותו.

-"קום, גל, צריך ללכת לבית הספר, יש לך היום מבחן במתמטיקה".
גל הודה לאמו בלבו ואחר כך אמר את הדבר היחיד שניתן להגיד במצב
כזה.
-"לאאא!!!".