הרחק ממערכת השמש, כ20- שנות אור מגלקסיית ביטלג'וז ישנו כוכב
נידח שזכה לשם Y-1805PJ (היו לכך סיבות שונות, שאותן נפרט
בהזדמנות אחרת). מסביב לאותו כוכב נידח נעה פלנטה נידחת עוד
יותר. הפלנטה הזו אפילו לא קיבלה שם, אך משום מה דבק בה הכינוי
"רגזני".
אותה פלנטה נידחת הייתה קרה- לפחות לגבי יצורים שמעדיפים לחיות
בטמפרטורה מעל 200 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, אפלה כמעט לחלוטין
וחסרת אטמוספירה מכל סוג שהוא. בקיצור, היה זה כוכב אידיאלי
למגוון רחב של צורות חיים.
בין צורות החיים הרבות על אותה פלנטה היו גם פלקסים. הפלקסים
הם יצורים בצורה ובגודל של פקק של בקבוק בירה. מתחת למה שנראה
כמו כונכיה שטוחה יש לכל פלקס בוגר מעין מקדחה קטנה, בגודל של
קיסם שיניים. הפלקסים מוצאים את המקום החם ביותר על פני הקרקע
הקפואה של כוכב הלכת, קודחים בקרקע בעזרת המקדח ומחכים לחום
שיעלה אל גופם דרכו (הפלקסים מנצלים את העובדה כי הטמפרטורה
שבה נמצא קצה המקדח גבוהה ב2- או 3 מעלות צלסיוס מזו שעל
הקרקע). במצב זה מבלים הפלקסים את רוב זמנם, בזמן הנותר הם
הופכים את החום לאנרגיה זמינה או מחפשים מקום נוסף לקדוח בו.
אם תשאלו את הפלקס איך הוא מרגיש, הוא בוודאי יגיד לכם "נהדר,
תודה ששאלתם". הפלקסים כבר מזמן הבינו שהם צורת החיים הנפלאה
והנעלה ביותר בכל היקום. איזו צורת חיים תוכל אי-פעם לחיות
חיים כה חכמים ובאותו זמן כה פשוטים?
הפלקסים מודעים תמיד לעליונותם על יצורים אחרים, ולעיתים
קרובות הם מרחמים על אותם יצורים אומללים שלא זכו לדעת חיי
פלקס מהם.