(עמי בן ה17 ותמי בת ה 21)
(במרכז הבמה קרוסלה ועליה ספוט רגיל. הבמה מוארת באור מאוד
חלש.
בימין במה ליד הקרוסלה עומד עמי ועליו ספוט כחול.
בשמאל במה ליד הקרוסלה עומדת תמי ועליה ספוט סגול.
המקום הוא גן שעשועים בעלת משטח חולי ובאמצע קרוסלה אדומה

השמות  אינם מכוונים בשום קשר לספר... אלא לקונוטציה.

- עמי - אנחנו שוב נפגשים...
- תמי - כן, מסתבר...
- עמי - שמעי, הציפורים עוד לא מצייצות...
- תמי - והכוכבים עוד לא נעלמו...
         שנדליק קודם סיגריה?
- עמי - אני חושב...
        (פאוזה)
        אז מה? אחרי שנתיים...
- תמי - לא הרגשתי את הזמן...
- עמי - כן גם אני לא...
- תמי - השתנית..
- עמי - מסתבר...
        (פאוזה)
        אני כבר לא רואה את האור בעינייך...
- תמי - כי עוד חשוך...
- עמי - כל מה שעבר פה, תאטרון עבר פה תמי...
        עברו פה הבעיות שלנו, הם חלפו להן אם השנים שלנו...
- תמי - אני זוכרת... עד שהציפורים מצייצות עמי...
- עמי - כשהשמש כבר זורחת והציפורים מצייצות...
- תמי - (מגחחת) שעה מסריחה...
- עמי - למה אני מרגיש כבר, שזה היה רק במקום רחוק יותר...
         שזה כבר רחוק ואי אפשר לגעת בזה...
- תמי - זה רק כי הזמן מפריד...
- עמי - אנחנו יכולים להתגבר על זה..
- תמי - אולי, זה פשוט יהיה רחוק יותר...
        אבל זה ישאר איתי... תמיד...
- עמי - גם...
         (פאוזה)
         שמעי, הציפורים החלו לצייץ...
- תמי - והכוכבים החלו להעלם...
        נגמרה לי הסיגריה...
- עמי - כה, גם לי...

(שניהם מכבים את הסיגריה, שלושת הספוטים נעלמים בפיידאאוט)