הירח עזר לי בלילה ההוא. מלמלתי את הכתוב אל השמיים שעד לפני
כמה ימים היה כתוב רק בדפי מחברת שלי או של מישהו אחר. מלמלתי
את אותן מחשבות לירח, כדי שיקשיב לי, ויעזור לי. ומן הירח ניבט
אליי פרצוף שהמוח האנושי לא יכול לקלוט ועל כן הוא תורגם
לגולגולת ענקית, אדומה ומחייכת. והוא נתן לי בטחון.
(<ת<ן<ל<י<ג<א<ו<ל<ה<)
והוא עזר לי אז, לעמוד מול אסף. הירח וודאי שמע את המלמולים
שלי, כי ישר הפסקתי לבכות והפסקתי לרעוד ואמרתי לאסף ביחד עם
אלפי קולות הירח שיילך מפה ושיילך מהר. וההד של המילים שלי
נישא עד לירח, שגם ככה היה מלא במלמולים שלי עוד ממקודם. עכשיו
ראיתי טוב שכל פעם שהפנתי מבט מאסף לירח, איך הירח מתקשט
במיליוני אותיות לטיניות חרוטות עמוק בסלע הירח ואיך הן פוצעות

(שאלוהים יעזור לי)
את פני השטח ומזילות דם אדום כמו יין למטה.
(מוסקט?)
וכל השמיים נצבעו אדום של טיפות הדם של הירח המושיע שלי,
והטיפות, שהיו הגדולות יותר מטיפות גשם, זלגו מפני הירח ישר
למדרכה שעמדנו עליה וישר על הפרצוף שלי ושל אסף. רק שאסף לא
ראה את הגשם הזה של הדם והוא לא הרגיש את הטיפות החמות על
הפנים שלו. היתה לו טיפה גדולה על הראש הקירח, ועוד אחת על
החולצה הלבנה שכבר הייתה מוכתמת נורא בבורדו צועק. אני הייתי
מלאה בדם ירח. אבל זה לא שינה כמה הייתי מלוכלכת ורטובה. אפחד
לא ראה את הטיפות חוץ ממני. ואלפי קולות הירח צווחו לי באימה
שאסלק את אסף מהר מהר משם וכך עשיתי. צרחתי עליו שיעוף מכאן
ושיילך הביתה
(הצצה לירח)
ושיעזוב אותי בשקט
(עוד הצצה)
ואני לגמרי משוכנעת שבלי הירח הגדול שלי שחייך ממש מעל אסף
ואמר לי מה לעשות ואיך לדבר כבר הייתי פורצת בבכי כל כך חזק
שהדמעות
(מזילות דם אדום כמו יין למטה)
שלי היו מחניקות את הקול שלי ואז אפילו צווחות הירח היו רועשות
בתוך הראש. והוא באמת הקשיב להד הירח שיצא ממני בצורת הקול שלי
ובאמת הלך
(רוץ, מהר יותר, מהר יותר!!)
ולא שב עוד.
אני בכלל לא יודעת אם הירח באמת עזר לי בלילה ההוא,
כי מאז לא ראיתי אותו יותר.


נכתב כמחווה מעוותת לסטיבן קינג, אחרי קריאה כמעט בלתי אפשרית
של "IT".