כפועל בבית הדפוס
על לוחות עיתון הבוקר,
כחורש האוחז בסוס,
כגנן על עץ הבוסר -
כך אני שונאת רפיון
של מיטה בשש בערב -
מעלבון ומשריון
המגן מאש בוערת -
לכאורה ולא יותר!
המיטה טובה לרוגע
השינה, לרטט ער
של תשוקה, אשר נחוגה -
כך אודה - בכל שעה,
רגע מרגעי העומס
המתמיד על הבריאה,
שניסה לפתור סר תומאס
מור, וכל המעולים.
המיטה אינה מפלט מ-
הכאב והאקלים,
הכוויות בפרוטופלזמה.
"קום, פינוקי! קום, עצלן!
קום, גווייה! טליתא קומי!"
סוס, ברזל ועמילן,
עץ התות ועץ הגומי
לא נחים מעבודה,
לא יושבים בבית-מרזח.
מלחמה בחלודה,
בשרירים לאים וריח
רקבון, ומלחמה
בעמל ימי התכלת,
באותה עבודה עצמה -
כך, חמוד, אני פועלת.
ועל כל לילות החום
בגרון (שווה שני פזו!)
אשלם בבוקר, יום,
ערב של שירה ויזע. |
