צלקות של עיניים
אי שם מעל האף
מרוב הסחרור
אני לא רואה סופים.
אנשים שנרדמים בי
ופתאום חוזרים
עם חביקה אחרת, הטעם
השתנה
אולי חסר קצת
מלח
על הפצעים
בלי מלים עיקצוץ צועק
להפתח מתוך מים חמים
וגלוני סבון
והלכלוך הזה דבוק בי
אל כפות הרגליים
ודיי כואב.
פיתויים של פרק יד
תחושות של אז דבוקות בו
בחתיכות קרועות של פלסטר
למרות ש
הוא כבר לא בוכה בשקיעות.
הרגלים שנטעתי
נעלתי
הדחקתי
לתוך קפסולות קטנות של ירוק-לבן
ובלעתי יום-יום
לפי ימות השבוע.
אם יכולת לדבר
הייתי שואלת,
בשביל מה לאבק לי
פרג
בחזרה לשעון?
אין מקום לישון. |
