[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גונן בשיא
/ last name

עכשיו כבר אין לי סיכוי, אני יודע את זה, אף אחד לא אמר לי אבל
אני מרגיש את זה בפנים...
למה אני מקדים את המאוחר???
בואו נחזור להתחלה...

זה היה באחד הערבים החמים ביותר בקיץ, אני ישבתי במסעדה במרכז
רומא.

"שלום"
"שלום"
"אתה רוצה להזמין משהו?"
"אמ.. כן, תביאי לי בבקשה את הוויסקי הכי זול שלכם, רצוי
שילווה בדלי של קרח"

ואז היא נכנסה היא הייתה הבנאדם הכי... מכוער שאי פעם ראיתי.
טוב אולי אני קצת מגזים, היא היית כונפה...
היא הייתה כל כך מכוערת שהדגים בחלון ראווה הקיאו...
"די תפסיק עם זה".
"מה אכפת לי יפה או לא את אמרת לי להוציא את מה שיש לי החוצה"
אמרתי "חוץ מזה שגם אחרי שראיתי אותה הוצאתי את כל מה שהיה לי,
וזה לא קשור לזה שהייתי שיכור, חוץ מזה שבתור הפסיכולוגית שלי
את אמורה לעזור לי".
"כן אבל לא חשבתי שאני אשמע את סיפורי הזוועה האלה".
"את התחייבת כשהסכמת לטפל בי ובבעיה שלי, דרך אגב עדיין לא
אמרת לי, מה הבעיה שלי בדיוק דוקטור?"
"גועל יתר"
"מה?!"
"כלום לא משנה,אני חושבת שאתה סובל"
"את זה אני יכול להבין לבד השאלה שלי היא ממה?"
"לא, לא הבנת, אני חושבת שיש לך סבל מחוץ למערכת שאתה נמצא
בא"
"איזה מערכת בדיוק?"
"לא יודעת קיוויתי שאתה תגיד לי".
"אין לי מושג על מה את מדברת, עכשיו כשאני חושב על זה את בכלל
פסיכולוגית?"
"למה אתה חושב שלא?"
"כי לא ראיתי את התעודות שלך תלויות על הקיר, כל הפסיכולוגים
שהייתי אצלם תלו את התעודות שלהם על הקיר".
"כנראה שאני מיוחדת".
"לי דווקא נראה שאין לך בכלל תעודה של פסיכולוגית מוסמכת"
"טוב עלית עלי אני לא מוסמכת, את האמת אני אפילו לא למדתי
אוניברסיטה"
"טוב"
"עכשיו אתה בטח תלך למשטרה לדווח עלי ואז..."
"תרשי לי לקטוע אותך, לא אכפת לי אם תהיי פסיכולוגית או לא, אם
תצליחי לפתור לי את הבעיה אני אפילו אשלם לך שתלכי ללמוד".
"באמת?"
"אתה באמת תעשה את זה?"
"כן".
"טוב, נתראה כאן מחר באותה שעה?"
"עשינו עסק".

אני לא יודע מה משך אותי כ"כ בפסיכולוגית הזאת, אבל החלטתי
לחזור אליה למחרת.

"שלום".
"שלום".
"חשבת על מה שדיברנו אתמול?"
"כן".
"ו...?"
"אני לא חושבת שאני אוכל לעזור לך..."
"מה?, סיכמנו מה קורה אם לא תעזרי לי?"
"רגע, חכה שנייה, תן לי לסיים..."
"דברי".
"אני לא יכולה לעזור לך פה, בחדר, אנחנו צריכים לעלות לגג שם
יש יותר מרחב".
"לגג?!"
"כן לגג, יש בעיה?"
"כן כבר סיפרתי לך שאני אקרופוב".
"כן".
"נו ו...?, את אמרת לי לעלות לגג".
"כן, זאת אחת הבעיות שאנחנו צריכים לטפל בה".
"אהה טוב זאת אשמתך אם אני אפול".
"בסדר".
"טוב נעלה".

טוב נשארה רק עוד מדרגה אחת ואני על הגג...
"אני לא יכול".
"אין דבר כזה לא יכול יש לא רוצה".
"טוב רק בשבילך".
"יופי".

טוב עשיתי את זה עליתי על הגג של בניני עזריאלי... אני לא
מאמין!

"אתה רואה כאתה רוצה אתה יכול".
"את נשמעת כמו המורה שלי בחטיבה".
"טוב עכשיו בוא איתי לקצה".
"מה?! "
"אל תדאג יש מעקה".
"ואם הוא ייפול?"
"יש 100,000 איש שעולים לפה מדי יום ואתה חושב שדווקא עכשיו
המעקה ייפול?"
"כן".
"אל תהיה אידיוט".
"טוב".
"עכשיו בוא".

עכשיו כבר אין לי סיכוי, אני יודע את זה, אף אחד לא אמר לי אבל
אני מרגיש את זה בפנים...
ואז דחפתי אותה...

כשהסתכלתי למטה ראיתי שהיא תפסה את הגדר עם הידיים שלה.
"למה עשית את זה?"
"את הכרחת אותי".
"מה?! "
"למה העלית אותי לגג?"
"כי רציתי לעזור לך להתגבר על הפחד שלך".
"תשלחי אותי לסדנאות או משהו למה ככה?"
"כי חשבתי שזאת הדרך הטובה ביותר".
"חשבת? מי נתן לך בכלל זכות לחשוב?"
"א..."
"אפילו תעודה אין לך".
"אבל א..."
"אל תנסי לתרץ את מה שקרה, את כמו כל שאר המתחזים".
"מה על מה..."
"כן את וכל אלה שעובדים בלי תעודה, בגללכם אחי התאבד".
"א..."
"עזבי כבר, שנינו יודעים שכבר אין לך סיכוי אז למה להתאמץ?"

אף אחד לא ידע מה קרה, חשבו שמישהו רצח אותה אבל הבדיקה של
המשטרה לא הראתה כלום.

אחרי חודש התייצבתי בתחנת המשטרה של מרחב הירקון.

"שלום".
"שלום".
"באתי להעיד על רצח".
"רצח של מי?"
"אתה זוכר את ההיא שהתאבדה לפני חודש?"
"כן".
"היא לא התאבדה אני רצחתי אותה".
"שנייה אני אדבר עם הקצין התורן".
"בסדר".

'הוא שוב כאן'.
'תשלח אותו הביתה'.
'מה אני אגיד לו'.
'תגיד לו שכבר תפסנו את הרוצח'.
'להתראות'.

"אדוני".
"כן".
"תפסנו כבר את הרוצח".
"אבל אני אומר לך שאני הרוצח".
"הוא הודיע קודם, מי שבא ראשון נכנס לכלא אין לנו מקום
לכולם".
"טוב להתראות".

אחרי חצי שעה ליד הקבר של אחי, בכיתי, "אמרתי לך שהם ישלמו
את המחיר על זה שהם לא טיפלו בהם".

עכשיו אני בדרך לפסיכולוג, אני עדיין מתלבט איזו פוביה להמציא
עכשיו,
אחרי שאני אהרוג אותו אני שוב אלך למשטרה, מעניין אם הם יאמינו
לי הפעם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא יכלו לנקות
את האף של זה
שבכותרת?


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/8/05 21:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גונן בשיא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה