קמתי מהמיטה בהינף רגל, רגלי נגעו ברצפה הקרירה. יום חדש הפציע
וטומן בחובו שינוי משמעותי בחיי.
התקרבתי לחלון, הסתתי את הוילון חרישי הצידה ופתחתי את החלון
בזהירות, כי לא רציתי להעיר אותך.
נתתי לאוויר הקריר, של פעמי הבוקר, לשטוף את גופי העירום,
לזרום סביבי לעטוף אותי במגעו הצונן.
הקו הכתום של הזריחה התעצם לאיטו מול עיני, יום חדש נולד,
החושך פינה את מקומו לכחול של היום, הצבעים היו קסומים, הציפו
את ראשי במחשבות נוגות.
גופי קבל עור "ברווז", קבלתי  בברכה מסוימת ובהנאה את הצינה,
כי ככה הרגשתי שאני "חי" ומה שעבר עלינו הלילה זה אמיתי ולא
פרי הדמיון. סובבתי את ראשי לאחור, ראיתיך שוכבת במלא הדרך על
המצעים, ראשך על קצה הכר, שערך החום, היה מפוזר כמניפה מתחת
לראשך כיסה את הלבן של הציפה. עפעפייך הסגורים, הסתירו את
הירוק של עינייך. סדין קיצי קליל היה מפוטל סביב גופך עבר בין
רגלייך כיסה את בטנך, כאות לסערה שהייתה בשעות מעטות לפני כן.

ניזכר בטלפון שקבלתי ממך בערב, לבוא לראותני למרות שקבענו שלא
יהיה כך הדבר, שלא נתראה יותר.
הבקשה שלך באה כל כך מעומק לבך, לא יכולתי לסרב לה, הרי היינו
יחד שלוש שנים לפני כן.
התחלתי לעקוב אחרי קצה הסדין מכתפך עד בין שדייך, על פני הבטן
ועל הטבור, על ערוותך ובין רגלייך.
הלבן של הסדין כנגד חום העור. זרועותייך היו פרוסות לצדי גופך,
מעניין אם הם הרגישו בחסרוני?
רגלך המקופלת, יצרה אפשרות הצצה על "קודש הענוגים" שאפתי אוויר
על מלוא ראותי, חרטתי בזיכרוני כל פיסת מראה, כל שביב צליל, כל
משב ריח. נשימות כמעט בלתי נראות הזיזו את גופך ויצרו תנועה
גלית אין סופית, שפתייך היו מפוסקות מעט והארגמן שלהם בלט כמו
אש על רקע לובן פניך, כולי הייתי ספוג בנוזלי גופנו, לא נכנסתי
להתקלח, רציתי ככה לבוא לחתונה, עם הריח והעקבות שלנו.
הפעלתי את המערכת לשמוע מוסיקה, מצאתי את השיר של אריק קלפטון
Wonderful Tonight .
שוטתי בזיכרוני לצלילי השיר וראיתי את כל מעשינו ליל אמש, העור
"התברווז" לי עוד יותר.
היום חיי משתנים, חתונה, צעד כה חשוב בחיי האדם, איזו קלישאה!
הבטתי בך שוב, עצבות גדולה עברה בי, נכנסה ללבי ועקרה לי פיסה,
השאירה אותי מדמם. רצף שאלות התרוצץ במוחי.
למה אין צדק בעולם? למה את צריכה להתחתן היום? למה עם האברך
הזה מבני ברק?
למה חזרת בתשובה? מה היה לך רע איתי?
למה באת לחוות אהבה, שוב איתי, לפני היעלמותך בעולם ה"הוא" ערב
החתונה ?
האם הרגשת בתת מודע שאת עושה צעד "אל חזור" גם  בחיי האישות
שלך ובאת לקבל לזיכרון עולם את העבר שלך, לנצור אותו בלבך,
לחרוט אותי בזיכרונך ובגופך?
ואולי את באת לקבל את ילדי כמו שנשבענו בעבר לפני זמן כה רב?
ואולי בגלל זה את מחייכת בשינה ונראית כה שלווה, כי גופך יודע
שזהו, זה נעשה, הנבט תקע שורש, חיים חדשים?
ואני שלך לעד, לא משנה באיזה עולם את בחרת והיכן תחיי, אני
איתך....

הנוסע השמיני