ויום אחד אני אקום,
אני אחיה,
ומי יהיה שם?
מי יהיה?
מי יחבק
ויגיד שלא נורא,
שעבר ובחיים,
לא הכל יפה?
מי יהיה?
מי יופיע?
יחייך? וירגיע?
ויום אחד אצא מכאן,
יום אחד אחיה,
יום אחד בלי פחד,
מי ירפא?
מי ירפא את צלקות הזמן?
הסבל? הכאב?
מי יטפל בלב? בגוף?
מי יחזיר לי את מי שהייתי?

ויום אחד אקום,
ואם אקום,
אם אחיה,
מי יציל אותי
מהמוות בו אני שרויה?
כי מהדהדות היריות עדיין
באוזניי המקומטות
ועצובות עיני
הכואבות.

כי סבל וחורבן היה שם,
טווח, רצח, חושך,
מי יציל את העתיד
של המתה שאני?

מי יציל אותי?
מי יראה?
מי יבין שהמספר,
הוא רק עוד צלקת
והשם...
השם יהדהד לעד.
מי לא היה
וישמע את צעקתו האחרונה..?

"אמא!!!...."


23.6.2005