מושב בית מאיר, ישראל.
היום היה יום קיצי למדי. אמצע ספטמבר. טל ויוני בדיוק חזרו
לביתם מחופשה בת שבוע. הם החליטו להתפנק קצת אחד בחברת השני
אחרי הרבה זמן שהם לא היו יחד. הם נסעו לצרפת לטיול של שבוע,
וחזרו לביתו של יוני שבמושב בית מאיר.
"יוני! איזה שבוע מדהים זה היה! אני כל כך שמחה ששנינו הצלחנו
להוציא חופש מהעבודה כדי לבלות קצת ביחד. החופשה הזו הייתה
הרבה יותר נחוצה מהחופשה בשנה שעברה שהיינו בוושינגטון". אמרה
טל בעודה נרגשת מהשבוע שעבר עליה.
"יקירתי", אמר יוני, "באמת שנינו היינו צריכים עכשיו את החופשה
הזו להיות קצת ביחד. חוץ מזה אין סיכוי שבעולם שאת יותר שמחה
ממני. את יודעת כמה היית חסרה לי בזמן הזה ששנינו היינו קבורים
בעבודה שלנו? שכחתי כבר שיש לי חיים מחוץ לעבודה. אבל השבוע
מישהי מתוקה מאוד דאגה להזכיר לי שיש לי חיים מדהימים מחוץ
לעבודה."
"באמת יוני? מישהי דאגה להזכיר לך? מי זאת?"
"טיפשונת. זו את טלוש. המלאכית שלי."
"יש לך מזל שזו אני. אחרת הייתי הורגת אותך."
"טלוש?" אמר יוני. "יש סיכוי שנמשיך את החופשה הזו באיזו ארוחת
בוקר מאוחרת? אני מת מרעב."
"יוני... אני מאוד רוצה לאכול איתך, אבל אני חייבת לחזור
לעבודה. מילא אני לא אלך, דפנה מוכנה להחליף אותי. אתה יודע
כמה שהיא צריכה את ההתמחות הזו. לי אין עוד הרבה בהתמחות, אבל
לה כל דקה חשובה. אבל מה איתך? שבוע לא היית וזה המון. למרות
שאתה לקראת סוף ההתמחות שלך, עדיין יש לך מה ללמוד ואתה יודע
כמה לומדים שם בשבוע של התמחות. אתה חייב לחזור לעבודה".
"נו, שבוע לא היית, איך את יכולה לחזור ככה לעבודה בלי עוד
פינוק קטן?"
"אתה מנצל את זה שאני לא יכולה לסרב לך אה? טוב, יכול להיות
שבאמת ארוחת בוקר מאוחרת משותפת לא תזיק לנו. אנחנו צריכים
לבלות קצת יותר יחד."
"כן, בהחלט אנחנו צריכים לבלות יותר, וזה יקרה."
"אבל חכה, קשה לי להתפנק כשכל התיקים מול העיניים שלי. אני
אכניס אותם לחדר ונסדר יותר מאוחר."
"את נורא מתעקשת לסדר קודם קצת את הבית?"
"לא לסדר, רק להכניס את התיקים לחדר."
"טוב, להכין סלט?"
"כן. למה לא?"
"אוקיי יקירתי."
יוני הוציא ירקות מהמקרר ושתף אותם תחת הברז. הוא החל לחתוך את
הירקות, אך פתאום נשמעה צעקה מכיוון החדר. "יוני! בוא מהר!"
"מה קרה טל? ראית ג'וק?"
"נו יוני! בוא כבר! אני לא צוחקת איתך!" צעקה טל ההיסטרית.
יוני לא לקח ללב את הצעקות של טל. הוא רגיל לזה שאם היא רואה
משהו מפחיד היא צורחת, הוא לא ייחס חשיבות לצעקה עכשיו. אבל
היא לא הפסיקה לצעוק, לכן הוא הניח שמשהו קרה. "טוב טוב אני
בא. רק תירגעי כבר". "טל?! מה קרה פה לעזאזל?" שאל יוני כשנכנס
לחדר.
"זה נראה שמישהו פרץ לכאן. תבדוק אם משהו נגנב."
"מה זה אם משהו נגנב?" שאל יוני תוך כדי שהוא סורק במבטו את
החדר. "את לא רואה מה הולך פה?" שאל אותה. "המחשב נעלם המערכת
סטריאו שבורה, כל החדר הרוס פשוט. תתקשרי למשטרה." הוא אמר
כשדמעות מתחילות לחנוק את גרונו.
"מה המספר?" שאלה טל. מרוב בלבול היא שכחה את המספר שלכאורה
כולם זוכרים תמיד.
"טל... 100." ענה לה יוני בחצי זלזול.
"סליחה שמרוב שאני מבולבלת שכחתי את המספר. מתנצלת."
"סליחה טל, אני מצטער שהתפרצתי עלייך. פשוט... זה לא היה
התכנון שלי להמשך היום הזה. אני מבולבל. את סולחת לי?"
"כן. טוב, אני אלך להתקשר למשטרה."
בעודם יושבים מחובקים בסלון הבית כשכל אחד מהרהר בענייניו
נשמעה דפיקה בדלת.
"טוק טוק"
"זה בטח המשטרה. כן? פתוח."
"שלום, טל? "
"כן, זו אני. "
"היי, צהריים טובים. אני רב פקד אבי אלעזר וזה השותף שלי, רב
פקד שי אריאלי. דיווחת על פריצה, נכון? "
"כן. בואו תכנסו. זה חבר שלי, יוני. הדירה שלו."
"אהלן יוני. אכפת לך אם נבדוק את הבית?"
"באתם לכאן כדי לבדוק את הבית, לא? אז תבצעו את עבודתכם. אל
תתנו לי להפריע לכם. " אמר יוני. המצב הזה לא נראה לו. מישהו
פרץ לו לדירה כשהוא בחופש. מן הסתם אף אחד לא יודע מתי זה קרה.
ועכשיו, במקום להיום עם טל הוא נמצא עם שוטרים...
"טל, את יכולה להתלוות אליי?" שאל רב פקד אלעזר.
"בוודאי. "
רגע לפני שהם הלכו לבדוק את זירת הפריצה אמר רב פקד אלעזר לשי
"תישאר כאן עם יוני, תעבור איתו על הפריטים שנגנבו לו."
"יוני", אמר שי, "אתה יכול לספר לי מה נגנב?"
"המחשב שלי איננו, המערכת סטריאו שלי הרוסה, הטלוויזיה שבורה,
לקחו לי 1000 ש"ח."
"מה עם כרטיסי אשראי? צ'קים?"
"לא. זה אצלי. אבל הכול הרוס ושבור."
"כן, אני רואה. תשמע, אני מתנצל שאני שואל את זה, אבל יש מישהו
שאתה או טל מכירים שעולה בדעתך שהוא יכול לעשות לכם את זה,
בתור עונש או משהו כזה?"
"מה? לא. ממש לא."
יוני יושב על הספה שקוע במחשבותיו, בקושי מסוגל לענות לשאלות
שרב פקד אריאלי שואל אותו, אבל רב פקד אריאלי ממשיך לשאול עוד
ועוד שאלות.יוני כבר רוצה להיות אחרי שהשוטרים ילכו, הוא רוצה
לשכב במיטתו, לבד, לנסות לתכנן את המשך היום כמו שהוא רוצה
שהוא יהיה. פתאום נשמעה צעקה מכיוון החדר.
"שי! צעק רב פקד אלעזר. בוא לכאן מהר!"
בזמן ששי רץ לחדר לברר מה פשר הצעקה, יוני נשאר לשבת על הספה
בסלון. מייחל לרגע שסוף סוף הוא יוכל להיות לבד עם עצמו. לחשוב
על מה שקרה לו בשעות האחרונות.
"מה קרה אבי?"
"שי, תעיף בזה מבט." אמר לו אבי תוך כדי שהוא מושיט לו שקית
ניילון.
"זה מה שאני חושב שזה?" שאל שי בחשש.
"כן, זה בדיוק זה. 100 גרם הרואין." אמר אבי בנחישות.
טל, שהייתה עם השוטרים באותה שעה בחדר רצה החוצה אל יוני, לפני
שהשוטרים יבואו לתקוף אותו. היא הייתה בטוחה שהסמים האלו לא
שייכים ליוני. היא ידעה שיוני אפילו לא יודע מה זה סמים. הוא
ילד כל כך טוב. לא יכול להיות שזה שלו היא חשבה בליבה. היא
הלכה ליוני וחיבקה אותו חיבוק חזק חזק. יוני היה עדיין שקוע
במחשבותיו שלו ולא הבין מה טל רוצה עכשיו. הדבר היחיד שהוא רצה
זה כרגע להיות לבד, עם עצמו. אבל הוא לא מסוגל לברוח מהבית. לא
כשטל והשוטרים שם.
השוטרים יצאו מהחדר ולאט לאט הלכו בחזרה לסלון, ליוני. הם חשבו
מה להגיד לו, אבל לא עלה במוחם רעיון איך לטייח את פרשת הסמים
הזו ושזה ישמע רך. פרשת סמים חייבת להיות נוקשה. אין דרך לרכך
את זה.
"יוני, אתה יודע מה זה?" שאל רב פקד אלעזר תוך כדי שהוא מרים
את השקית ומראה ליוני.
"לא. אין לי מושג מה זה."
"אל תתחכם איתי יוני." אמר אבי בתוקפנות. פתאום אבי אלעזר לבש
על עצמו את דמות השוטר הרע, התקיף. הוא לא הכיר את עצמו. תמיד
הוא נחשב השוטר הטוב במחלק, השוטר שיש לו עבודה מחשבתית יותר,
הוא עוסק בללכת לזירות פשע ומוצא ראיות שמובילות בסופו של דבר
לחשודים. הוא היה בהרבה זירות פשע כבר. אבל בכל שנותיו בעבודתו
עד כה לא היה לו צורך להיות ה"שוטר הרע". היו אחרים שעשו את
התפקיד הזה.
"רב פקד אלעזר, באמת שאני לא יודע מה זה." אמר יוני.
"טוב יוני, אני אסביר לך מה זה. זה נקרא הרואין. עכשיו אתה
יודע מה זה?"
"הרואין זה סם, רב פקד."
"תודה שאתה מסביר לי מה זה הרואין יוני." אמר אבי בציניות.
"אבל אני יודע מה זה, ועכשיו מתברר שגם אתה יודע. כן יוני,
הרואין זה סם. ומצאנו את הסם הזה אצלך בחדר. רוצה לספר לנו מה
עושים אצלך בחדר 100 גרם הרואין?"
יוני התעייף מכל היום הזה. בתחילה פורצים לביתו, לוקחים לו
דברים יקרי ערך שאף אחד לא יפצה אותו על כך, אחר כך באים אליו
עם שקית הרואין. הוא התעייף. כל מה שהוא רוצה זה להתעורר
ולגלות שזה היה רק חלום רע, ושטל לידו מסכימה להצעת הנישואים
שלו ולגלות שהם חיים באושר ועושר. אבל פני הדברים לא כאלה.
השוטרים, קצרי הסבלנות רוצים תשובה לשאלתם. ואין ליוני תשובה
שתספק אותם. הלוואי שהוא ידע מאיפה יש לו 100 גרם הרואין בחדר,
אבל הוא לא יודע.
"יוני...? אנחנו מחכים לתשובה. מאיפה הגיעו 100 גרם הרואין
לחדר שלך?" שאל שוב רב פקד אלעזר.
"אני לא יודע מאיפה זה הגיע."
"ככה פתאום שקית הרואין הצמיחה כנפיים והגיעה לחדר שלך? נו
באמת יוני. תהייה מציאותי. אני אשאל רק עוד פעם אחת. מאיפה יש
לך 100 גרם הרואין?"
"רב פקד אלעזר, רב פקד אריאלי, אני לא יודע מאיפה הגיע לחדר
שלי ההרואין."
"טוב יוני, אני רואה שזה לא ילך. 100 גרם הרואין שנמצא על ידי
המשטרה בבית פרטי זה לא משחק ילדים. אני אבקש ממך וממך טל
להתלוות אליי לתחנת המשטרה."
"רב פקד אלעזר", אמרה טל, "חייבת להיות כאן טעות."טל, שיודעת
שלא יכול להיות שהסמים אכן שייכים ליוני מנסה לעזור לו. להיות
החברה הנאמנה והתומכת ולהיות בצד שלו.
"טל, אני מבין שאת רוצה להגן על יוני. יש לך אינטרס ברור לעשות
את זה. הוא חבר שלך ואת לא רוצה שהוא ילך לכלא, אבל מצאנו
אצלכם 100 גרם הרואין. איזו טעות יכולה כבר להיות? שזה סם אחר
ולא הרואין? זה לא הופך את זה לפחות חמור."
"אני לא יודעת, אבל נניח שהסמים האלה אכן היו שלנו, למה שנשאיר
אותם ככה בחדר כשאנחנו הזמנו משטרה? בטח מי שפרץ לכאן שתל לנו
את הסמים. מאיזה שהיא סיבה האדם הזה רוצה להפליל אותנו".
"תראי טל, רב פקד אריאלי ואני לא מתעסקים בפרשיות סמים. לכן,
אני אבקש מכם להתלוות אליי לתחנת המשטרה ושם שוטרים שממונים על
פרשיות סמים יחקרו אתכם. אם הסם אכן לא שלכם כמו שאתם טוענים
אני לא מוצא סיבה מספקת שלא תבואו איתי."
"אתה צודק, אין לנו בעיה לבוא איתך. נכון יוני?"
"מה...? כן, בטח שאין בעיה."
השוטרים יצאו עם הזוג אל עבר ניידת המשטרה. ברגע שעקרב 12 ראה
את הזוג מלווה בשוטרים הוא פלט אנחת רווחה ועזב את המקום.
וושינגטון די - סי
עקרב 12 התקשר מהטלפון הציבורי שליד ביתם אל הבוס שלו
בוושינגטון.
"עקרב 1, המשימה בוצעה בהצלחה." דיווח עקרב 12.
"מצוין. ספר לי על ביצוע המשימה."
"פרצתי לביתם של הזוג הישראלי, הפכתי להם את הבית, לקחתי חפצים
אישיים כדי שזה יראה פריצה ושמתי את הסם בחדר שלהם."
"נשארת לבדוק אם הגיעה ניידת משטרה?"
"בהחלט. המשטרה הגיעה, חיטטה בדברים עד שהם מצאו את הסם והזוג
נלקח אחרי שעה בערך."
"יופי. עכשיו כל מה שנותר לך לעשות זה לדאוג שהזוג יגיע
אליי."
"למה אני צריך לדאוג לזה?"
"עקרב 12, להזכירך, אתה עובד בשבילי. לא להפך. אתה שואל שאלות
- תשכח מקידום. כל עוד לא תשאל שאלות ותעשה את המוטל עלייך יש
לך סיכויים מאוד טובים להתקדם."
"אוקיי, הבנתי, בלי שאלות. הזוג יגיע אלייך. אמר עקרב12. תהיה
בטוח בזה. "
"אני סומך עלייך! אל תגרום לי להתאכזב ולנשל אותך מתפקידך!"
"אני לא אאכזב אותך."
"אה, עוד דבר אחרון, אני מצפה שהזוג יגיע אליי עד סוף השבוע
הזה. יש לך 5 ימים לדאוג לכך. אם בתום חמשת הימים הם לא יהיו
אצלי, אני חושב שתצטרך לשמור טוב טוב על הגב שלך."
"הם יהיו אצלך לפני. תהיה בטוח בכך."
"תתקשר אליי כשהם יהיו על המטוס בדרך לוושינגטון. לא לפני."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.