לילה אחרון בארץ ישראל.
שעת חצות מכרכרת מעל
וכן בחצות זה מתרחש.
עמידה איתנה שסופה נפילה
היא גורל כל חי, ועם זאת
לנצח נעור לזריחה מחודשת.
באוויר הליל הצונן
זולגת תקווה בין סדקים.
אך מאין נדע כי יקום המחר?
מאין יבוא המאור המכריז
על אחרון הבקרים?
נהיר כי מראהו של שחר חדש
רגיל בעינינו כשחוק ילדים.
ואולי אין זו כלל אחרית
שכן יש במראה בראשית
לכונן כך איזו אמונה
שהנה עוד מספר רגעים
מן האפר יקום עוף החול
מן הליל תקום נהרה
של בוקר ראשון.