הולכת לי ברחוב,
לבדי...
רואה אותך שם,
בפינה...
עומד, ומסתכל...

בוחן כל תזוזה שלי...
בא לקראתי,
נראה מקסים...

פותח את הפה,
ובמקום מילים,
יוצאים עטלפים...
הרוע נוטף...

כל הנשמות המסתכלות מעינייך,
מנסות לברוח,
מבקשות מחילה,
מזהירות...

אך אני לא שמה לב,
לא רואה...
רק נשבת בקסמיך...

רוצה להיות איתך צמוד,
אך הנשמות,
הן מזהירות,
הן לא מוותרות...

אבל רואה רק את מה שאני רוצה לראות,
מסונוורת ממך..

יושבת בחדר סגור,
בחושך,
תוהה איפה אני עכשיו?!
לא יודעת מה נסגר...

פתאום אתה בא,
עם כל הכעס,
והאכזריות...

בא כדי להרוס,
אותי...
אך אתה לא תצליח,
כבר עברתי את זה...
השתנתי,
אזרתי אומץ...

שיחררתי את מקור הכוח שלך,
כל הנשמות הסובלות,
כל החיים,
האבודים שלהם,
השתחררו אחת וסופית ממך...

אתה יושב בחדר סגור,
בחושך,
מבולבל, מתוסכל...

הולכת לי ברחוב,
לבדי...
הולכת לי ברחוב,
עם החיוך שלי...