כנרת בן-שבת / פרפר האהבה... |
שולחת קרניים,
על הורד האדום,
שנח לו בגינה...
פותחת עיניים,
ומלקקת את שאריות הצוף,
שזללתי בלילה...
פורשת כנפיים,
ועפה לשמיים...
מטיילת בין העננים,
בורחת מן החיים...
חושבת על הורד היפיפה,
שנשאר בגינה,
לבד...
חוזרת אליו,
בזרועות פתוחות...
חוזרת אליו,
להיות איתו עד הבוקר...
עד הבוקר שבו,
שוב אפרוש כנפיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|