פעם הצלחתי להרגיש ביכולת להשאר בתוכי ואתך
חמימות תתפשט כמו שאני הייתי מתפשטת בפניך
מקלפת בצלים ושכבות לארוחת הערב
שואפת וידוייך ונושפת סליחותיי.
אז הייתי שואפת לקרבי
גב וחזה ובטן ופנים וזרועות
ואוצרת בחלל הפה תהומות נפערות ממילים.
היינו יוצאים במחול,
שפה בשפה נוגעת לא נוגעת
וכפות ידיי כקרח על אצבעותיך הארוכות.
פעם הייתי נאחזת בשריריך, בבשרך, בדמך.
עוצרת רק לרגע,
רק לכוס מיץ תפוזים טרי וחוזרת
ציפורניים חופרות בתוך הורידים.
פעם הייתי צומחת לך מתוך שקע הכתף
אבל היום לא תסכים לחבק אותי בעבור שום הון שבעולם. |
