כן, אנו זוכרים
את הרגע שבו הלכת מכאן,
ולא נדע לאן הלכת.
ראינו שנעלמת,
בכינו כשלא שמענו את צחוקך...
כי נדמת,
לא שמעת,
את בכיינו הקט,
והחרישי.
כן, אנו יודעים
את שרצית לומר כפרידה,
ומעולם לא אמרת.
ראינו שהחרשת,
בכינו כשלא שמענו את פרידתך...
כי נדמת,
לא שמעת,
את בכיינו הקט,
והחרישי.
כי נדמת,
לא שמעת,
ואנו כאן,
הלומי-קרב.
לך מחכים.
22.6.05 נכתב לאחר אסון הרכבת בדימונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.