"אדולן אתה אומר?"
"המורפיום הזה?"
"מזריקים אותו לחום אתה אומר?"
"איך?"
"רעל???"
"מה עושים?"
"הבנתי."
ניתקתי את הטלפון, המום.
הנה זה הגיע, כמו בום של מלחמת עולם שלישית הדופק לי בדלת,
מורפיום בסמים הקלים.
פתחתי את הדלת לעידן, והוא נכנס פנימה. נוטף זיעה מהחום הלוהט
של הקיץ המטונף הזה שהשתולל בחוץ.
זאת הייתה העונה הזאת בשנה, העונה בה כל החברים שלך מוצאים
חברות ויוצאים לאיפה שצריך.
לאיפה?
אל תשאלו אותי, אני לא מסתובב במקומות כאלה. מסוכן מדי. אולי
תקבל דקירה, או יותר מסוכן, סמים קשים במסווה של חשיש.
כבר שבוע שהסיפור הזה השתולל בחדשות, רודף מעיתון לטלוויזיה
ולרדיו את השדרנים הקריינים והכתבים.
"אדולן בחשיש המקומי! הסטלנים בהיסטריה!"
"איזה היסטריה?!" לא הבנתי את העניין.
סאחים שלא מבינים כלום כותבים את הכתבות האלה בעיתונים,
וגורמים לבהלה ענקית אצל סטלני ישראל תמימים.
- "איפה המכשיר?" שאל עידן.
- "במקום", חוזר למחשבות...
גורמים לנו לחשוב שחשיש זה סם קשה, כמו אופיום, בגלל שכמה
ערבים כביכול מוסיפים לו אדולן.
מה קורה פה חשבתי?!
- "תגיד קס, אתה כל היום יושב ומזיין בשכל?"
- "מזיין בשכל? מה זאת אומרת?"
- "זאת אומרת שבכל פעם שאני בא אלייך, אתה יושב על הספה שם,
מסתכל לאותה נקודה, ומדבר אותן שטויות."
"איזה אדולן בחשיש? תגיד לי אתה בסדר?"
עידן, כבן אדם שהיה באמסטרדם, לא יכל לסבול את הבורות
הישראילית שהכפישה את החום המשובח שהשתולל לאחרונה בארץ.
שמועות רבות היו על העניין, ודעות גם. עידן לא התעניין בזה
יותר מדי, הוא פשוט שנא שסאחים מתעניינים בזה.
עידן זעם על כל הכתבים שמנסים להוכיח את הצדדים הרעים
במריחואנה, ומתעלמים לגמרי מהיתרונות.
עידן היה בן אדם בעל דעות, בעל עקרונות, עידן סיים את הראש, קם
מהספה והלך לחדר.
נשארתי לבד, בוהה בנקודה מוזרה בקיר, ואומר לעצמי.
"חשיש?"
"חשיש עם אדולן?!"
"מה בדיוק קורה פה בארץ הזאת?"
עידן קרא לי מהחדר, לראות משהו מעניין, ומתוך סקרנות בלבד קמתי
מהמקום. לא היה לי כוח אפילו להסתכל לאיפה אני הולך, אבל דחף
מוזר וקול רועש הוביל אותי.
- "מה אתה מפגר?! פתח את הדלת ותכנס פנימה, תפסיק להדפק בה כל
שנייה!"
- "עידן! תפתח את הדלת!"
- "היא לא נעולה אני אומר לך!"
- "עידן תפתח את הדלת! אני אומר לך עכשיו, זה החדר שלי אתה
שומע! תפתח את הדלת!"
- "תקשיב לי טוב חסר מוח. תלחץ על הידית, וכנס פנימה!"
עידן לא הסכים לזוז מהמקום שלו ולפתוח לי את הדלת, ולא נותרה
לי כל ברירה.
העניין על החשיש עם האדולן די הזכיר לי את מלחמת העולם השנייה.
באופן מוזר מאוד, גם כאן, משתמשים בתעמולה מוזרה בכדי להשפיע
על העם, ליצור בהלה, ובכך, לערער את בטחונו.
כאשר זה יקרה, יהיה אפשר בקלות להשתלט על המוח האנושי הפשוט
בקלישאות של "אנחנו צודקים, כולם זונות ורק אני בסדר."
מעניין, חשבתי. מעניין.
פתחתי את הדלת תוך כדי לחיצה קלה על הידית, ונכנסתי פנימה.
עידן בהה על המחשב, ואפילו לא הסתובב להסתכל עליי.
מבולבל וחושב ניסיתי לראות מה עידן מראה על צג המחשב,
ונדהמתי.
הדבר הכי מטומטם, וטיפשי, שראיתי מימיי התרחש ממש לנגד העיניים
שלי, ולא יכולתי לעשות כלום בעניין.
זה היה טיפשי, כמעט כמו הסיפור עם האדולן.
כמעט כמו לנסוע מקריית שמונה לאילת בלי שקל בכיס על אוטו מוזר
עם כמות מסחרית של סמים, לא להתפס, ואחר כך לחזור הביתה,
ולהתקל בשוטר העובר לך בשכונה ופתאום רוצה לעשות חיפוש.
מה אני עשיתי?! למה אני "חשד סביר" למה?!
- "עידן, תדליק את המסך, אתה לא רואה שהוא כבוי?!"
- "מה כבוי?!"
- "כבוי יא דביל! הוא שחור!"
- "אה... הבנתי למה..." עידן הדליק את המסך.
על המסך התנוססה לה דמות של בן אדם נורא לחוץ, הייתי יכול
לראות את זה על פי ההבעה על הפנים שלו, והצבע של עורו, אדום.
הנחיריים של האיש הפחידו אותי, כמערות ארוכות מאוד ללא סוף
וללא אור בקצה, ורק כתובת קטנה לידו:
"במה חדשה".
מעניין, כיצד האיש הזה קשור למקום המוכפש הזה, שאסף בתוכו כל
כך הרבה אנשים שפשוט נהנים לא לעשות כלום.
- "יש להם פה אחלה סיפורים אבל."
- "מה?"
- "אחלה סיפורים פה."
- "איפה?"
- "באתר הזה, במה חדשה."
- "אה... הבנתי למה..."
- "כנס כנס, בוא נראה מה יש שם."
עידן לוחץ על כפתור מוזר בעכבר, מכוון, יורה, רץ מאחורי דלת
מוזרה, טוען את הרובה מחדש ויורה שוב.
- "בואנה, הקאונטר סטרייק הזה מטורף."
- "כן, תמות חמש פעמים ואז תורי."
עידן לא הפסיק, הוא ירה וירה, וזה נראה יותר ויותר אמיתי.
קאונטר סטרייק היה השטן, הכל, הוא תפס את כל ילדי ישראל כמו
זומבים, גרם להם ללכת למקומות מוזרים, לחבר את המחשב שלהם,
ולשחק כמו מפגרים שם במקום לשחק מהבית.
לפחות יש שם קולה חינם...
המשחק נורא מציאותי, ואפילו נדמה לפעמים כאילו הכדור שאתה יורה
באמת פוגע בראש של מישהו שיושב בצד השני של המחשב.
יכל להיות מצחיק, לא?
- "תסתום את הפה, אני לא מצליח לשמוע את עצמי חושב מרוב
הדיבורים שלך."
- "איזה דיבורים? אני לא אמרתי כלום."
- "איך לא? הרגע דיברתי על הקאונטר הזה."
- "תגיד לי, מה אתה מטומטם? אני חשבתי את זה. ח-ש-ב-ת-י, יודע
ת'הבדל?"
- "כן, שאתה אמרת את זה. דביל."
הבנתי שאין טעם בלבכות על חלב שנשפך, או להתווכח.
הלכתי לסלון, לחפש משמעות כנראה, בדרך מנתק את המחשב מהחשמל,
בכדי למנוע מעידן את מה שמנע ממני יחסי מין במשך כל כך הרבה
זמן.
הולך לסלון, מפיל ראש של חום מהול באדולן רעיל, מרגיש חולה,
נרגע על הספה ומדליק את הטלוויזיה.
קריין מוזר עם עניבה מצחיקה מאוד מדבר בקול רציני.
"סטלני ישראל בהיסטריה, חשיש עם אדולן הגיע לארץ, בעקבות כך,
הוכרזו נקודות חלוקה בעיר, שבהם יחלקו חשיש איכותי ונקי מאדולן
לכל הדורש."
- "עידן, בוא תראה משהו מעניין, בוא..." צעקתי לעבר עידן שהיה
בחדר השני...






אל תאמינו לכל מה שכותבים בעיתונים.