הוא מחייך אלי עכשיו. כל כך מושלם.
אני מערסלת אותו ומצמידה מצח של משי עם פלומה של זהב אל הלחי,
נותנת לשיער שרק התחיל לצמוח לספוג דמעות של שמחה.
מוזר אחד! תמיד הוא לבד!
טיפש כזה, הוא לא יודע בכלל שום דבר. הוא יושב לבד כל היום ושר
לעצמו שירים בראש הבטטה שלו. הוא דומה לבטטה טטה טטה! איזה ילד
מוזר וטיפש. הוא אף פעם לא משחק איתנו כדורגל או מרביץ לבנות.
הוא אוהב בנות! מוזר בטטה אוהב בנות!
הוא מחייך אלי עכשיו, כל כך מושלם.
הוא תמיד מחייך אלי עם העיניים, מחייך באמת, ישר לתוך העיניים
שלי. והוא מקשיב, הוא לא מחכה לתורו לדבר, והוא ממש חכם.
אני מערסלת אותו ומספרת לו על עומר הבנזונה שבגד בי, והשערות
המוזהבות שלו סופגות את הדמעות, הוא מלטף את היד שלי בעדינות
אין קץ ומחייך אלי, ישר לתוך העיניים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.