שוכב במיטה,
מדמיין את פניהן,
אך הן חומקות,
מבין דמעות הקור,
שאת עיניי מציפות

ואת מוחי מרוקנות,
ממלאות אותי בהרהורים,
על העבר והעתיד כאחד,
כאב חד בתוכי,
חודר, דוקר את לבי

מתענג מההרגשה,
מתענה מהתחושה,
מחפש מקום מחסה,
מסתכל סביב לידיים מושטות,
אך כולן נסוגות

שוכב במיטה,
מביט בחשיכה העמומה,
מקשיב לקול הדממה,
מדמיין את כולן,
לשאוב כוח מעברי

בשביל לראות את עתידי,
לזכור את עברי,
ולהמשיך במסעי,
אל התהום הסגורה,
ואל השמיים הפתוחים

הזמן אינו תרופה יחודית,
הכאב אינו מרפא הכל,
צדדים רבים לחיים,
צד אחד למוות,
אך שניהם שווים

והדמעות מתייבשות,
והכאב נעלם,
ההרהורים ממשיכים,
הכל נרדם,
בשביל להתעורר למחרת