עמדתי לצידו, על המזח, מתבוננת בים. רואה את הגלים המתנפצים .
עומר, החבר שלי, הוא שעמד לצידי ולא רק על המזח אלא בכל הטירוף
הזה שנקרא חיים. עומר נישק אותי, חיבק אותי, אהב אותי, ליטף
אותי, נגע בי, לחש לי: "אני אוהב אותך, אוהב כל כך".
שתקתי.
עמדתי לצידו על המזח, עיני נחות על גלי הים. מחשבותי נדדו
הרחק. פתאום ראיתיך. שם באופק הרחוק עמדת. היית כל כך רחוק
ממני, רציתי לרוץ אליך. הושטת אלי את ידך ואני מתוך חוסר שליטה
מוחלט התקדמתי לעברך. הלכתי והלכתי, מחישה את צעדיי, הלכתי זמן
שדומה היה לי כמו אלפי שנים ואולי יותר. אתה המשכת לעמוד כשידך
מושטת לעברי, לא עשית אפילו צעד אחד לקראתי, עמדת דומם ללא כל
ניע. אני המשכתי ללכת, המשכתי והמשכתי עד שהגעתי אליך. התקרבתי
צמוד אליך, צמוד כל כך, ואתה פתאום לפתת אותי בזרועותיך. חיבקת
אותי חזק ולחשת לי "אני אוהב אותך". אחזת בי כל כך חזק,
זרועותיך נכרכו סביב גופי השברירי והאוהב ואני יכולתי לשמוע את
לבך פועם בחוזקה. הרגשתי את דפיקותיו של לבי שלי, דפיקות
חזקות, דפיקות של אהבה.
פחדתי שעוד רגע לא יוכל לעמוד ברגשות שמילאוהו.
קרבת את פיך לפי, שפתיך נגעו בשפתי ונישקת אותי, נשיקה צמאת
אהבה ותשוקה. ידיך ליטפו את פני, את עורי, לשונך ליטפה את
לשוני, כל גופי צמא אליך. המגע הנכסף שלך היה כל כך עדין
ואוהב, ואני כל כך אהבתי אותך, אוהבת אותך, אוהב אותך לעד.
אהבה שמכסה כל רגע, כל נשימה, כל טיפה שמרכיבה את הגשם של
החיים. לחשתי לך "אני אוהבת אותך" ואתה חיבקת אותי. עמדת
להוריד את חולצתי ואני שלא נתתי לאף אחד לגעת בי, אני שנרתעתי
מכל קרבה, כל כך רציתי שתמשיך. רציתי באותו הרגע להיות שלך,
לאהוב אותך, רציתי זאת בכל מאודי.
אז טפחה במלוא עוזה המציאות על פני. הבחנתי פתאום בה. ראיתי
אותה מבעד לכתפיך שראשי נח עליהן, היא עמדה שם ולא זזה. מבטי
נח על מבטה, היה זה מבט נוגה שדמעות אהבה זלגו ממנו. אתה פתאום
הרפית ממני, דחפת אותי לאחור, מין דחיפה קלה וכואבת כל כך,
הסתובבת, עצרת לרגע, ומבלי להביט לעברי רצת אליה. לא עמדת
דומם, רצת אליה.
אני עמדתי במקום, בוהה בך מנשק אותה, אוחז בה, מפשיט את
חולצתה, אוהב אותה, נוטש אותי.
יכולתי להרגיש שוב את לבי הולם בדפיקותיו שכמעט שברו את
הדפנות, שבירה שהסבה לי כאב עז כל כך.
פחדתי שעוד רגע לא יוכל לעמוד בעול הרגשות שעינוהו.
דמעות עלו בעיני, הן זלגו לפי והמליחו את התשוקה שעד לפני רגע
מילאה אותו במתיקותה האיומה.
פתאום שמעתי את קולו, היתה זו כמעין מכה צורבת שניחתה על ראשי
והעירה אותי מעילפון רגעי: הכל בסדר? בסדר??? (הדהד)
הרגשתי את ידיו של עומר מחבקות אותי, כרוכות סביב בטני
ומצמידות את גופי לגופו, לרגע לא הבנתי. הוא אמר: "כבר כמה
דקות את בוהה בים ושותקת". הסתובבתי אליו, הוא ראה את עיניי
הדומעות ושאל: "למה את בוכה?" מבטו המיוסר, הלא-מבין, חיכה
לתשובה. חיבוקו שלא הרפה קשר אותי, נשיקותיו אהבו אותי ואז
הבנתי שאני שלו. אני שלו והוא שלה, אני והוא לעולם לא נהיה
יחד. אני כבולה בעולמי, בבועת "אהבה" והוא איתה, אוהב אותה, רץ
אליה...
אז בנחישות הסתכלתי לתוך עיניו של עומר, היחיד שאהב אותי,
ובמבט מלא דמעות, מבט אובד, השבתי בלחישה: "גם אני".