הוא הגיע לפני שבועיים.
הוא היה אז יפה ומיוחד.
כולם חשבו שהוא ישנה את המקום, יביא אור שונה לשכונה.
הוא הגיע לכיתה שלנו. קטן כזה, אבל יפה, כמו שאמרתי. אני חושב
שבהתחלה אפילו קנאתי בו. השכונה שלנו, מקום כל כך עלוב וזנוח,
וכשהוא הגיע כולם התייחסו רק אליו.
כולם רצו להצטלם איתו...
נכון שהוא באמת היה משהו מיוחד. אחרי שאתה גר שנים באותו מקום
אפור ועגמומי, כשמגיע משהו עם צבע למקום גם אתה לא יכול
להתעלם.
אחרי כמה ימים כשההתלהבות טיפטיפונת שכחה התקרבתי אליו.
גיליתי שזה בעצם בכלל לא רע שהוא כאן. הוא אפילו עוזר
כשצריכים.
נכון שהוא לא היה מושלם. היה בו משהו קצת מחוספס אפילו. אבל
אהבתי אותו.
כבר עברו שבועיים מאז שהוא כאן. הוא כבר לא יפה ומיוחד כל כך
כמו שהוא היה פעם. ילדים כנראה לא ממש יודעים לשמור על דברים
מיוחדים. הוא קצת שבור מבפנים ומשהו בו איבד את הצבע.
גם הוא עוד מעט יהיה אפור ועגמומי, כמו כולם פה בשכונה. אחרי
התקוות שתליתי בזה, שהנה, אולי זאת התחלה של חיים חדשים...
לא חשבתי שכל כך מהר הוא יראה אחרת לגמרי.
טוב, מה כבר אפשר לצפות מספסל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.