כשאת בוכה
הרים מתהפכים במקום
שמיים משתנים לכתום
השמש מתקררת מחום
נסיכים עוברים באדום.

כשאת מחייכת
ליבי שואג לעברך
לא רוצה שתלכי
כשפיות מחכות לבואך
הים מצחק את האדמה
איפה שהוא מסתיימת מלחמה
הכוכבים שורדים בזכותך
וליבי מחכה לליבך.

כשאת שותקת
כוויות את כל גופי ממלאות
עיניים מפסיקות ברגע לראות
עצים עוצרים לפתע את גדילתם
ופרחים מנסים לנחש את גורלם.

וכשאני לבד פה חושב עלייך
במאה מצבים כולל שילוב שפתיי ושפתייך
אנרגיות לא מוסברות ממלאות את כולי
וגעגועים לנערה
שמשום מה אף פעם לא היתה שלי.